כביסה / דנה ידלין  

רֵיחַ שֶׁל שַׁמְפּוּ וּכְבִיסָה מְלֻכְלֶכֶת
מַזְּכִּיר לִי שְׂדֵה קְרָב
מֵעוֹלָם לֹא הָיִיתִי בִּשְׂדֵה קְרָב.
עֲרֵמָה שֶׁל שַרְווּלִים, תַּחְתּוֹנִים מֻכְתָּמִים
עִקְבוֹת מַיִם שֶׁל מִישֶׁהוּ שֶׁהָיָה כָּאן.
הוּא גָּר אִתִּי
אֲנִי יוֹדַעַת עָלָיו אֶת כָּל הַפְּרָטִים הַקְטָנִים
הַשַׂעֲרָה שֶׁהִשְׁאִיר
הִיא שֶׁלוֹ
גַּם הָרֵיחַ הַמְּתַקְתַּק
עֲרֵמוֹת שֶׁל שַׁרְווּלִים מַחְזִיקִים יָדַיִם חָזָק חָזָק
וַאֲנִי אוֹסֶפֶת
בִּשְׁתֵּי יָדַיִם אוֹסֶפֶת

,

מעבר לפינה: גלים מתנפצים / נעם רז

תגיות: , ,

3 תגובות »

  1. שיר החודר מיוזע מבעד החושים כדי לאסוף את השברים.
    כתוב מצויין ומאוד נוגע.

    תודה.

  2. שדה הקרב הנשי.

  3. מזדהה, הייתי פעם אמא של חייל (זו האסוציאציה).
    אוהבת מאוד את “שרוולים מחזיקים ידיים”…

הוספת תגובה

עליך להכנס בשם משתמש וסיסמה כדי להוסיף תגובה.