ריח / חנה קב-רוט  

מרגע שהחליט חש איזו התרוממות רוח, נמלא מרץ והכין את עצמו כמו לטקס. סידר את המצעים הסתורים, אסף את העיתונים והספרים שהיו מפוזרים בכל פינה, רוקן את המאפרות ואפילו שקל לשטוף את הרצפות, אך ויתר. התרחץ והתגלח למשעי, לבש את חליפת החג היחידה שהיתה תלויה בארונו, העיף מבט על החדר המסודר והרגיש שדבר מה חסר, איזו אמירת פרידה ראויה. שלף את הספר “כה אמר זרתוסטרא” והתלבט האם להניחו פתוח בפרק “על המוות החופשי”, במקום בו סימן במרקר צהוב את המשפט “יש מי שחייו באושים: תולעת ארסית אוכלת בם עד לב. הלוא איש זה ייטיב לעשות אם ידאג לכך שמיתתו תהא יפה מחייו”. אבל לאחר מחשבה פתח בפרק אחר בו סומן המשפט “באשר לא תוכל לאהוב עוד – עבור על פניו”. מרוצה, הניח את הספר הפתוח על גבי הכרית, מחליק ליתר ביטחון סימניה בין דפיו.
הרים את האקדח, שוקל האם לירות ברקה או לתוך הלוע. בסוף הכריע: בתוך הלוע! אבל רגע לפני הירייה ניגש לפתוח את החלון, כמין מחוות פרידה מהעולם שבחוץ. ריח נפלא של מאפה טרי שעלה מן המאפייה הסמוכה היכה בנחיריו וסחרר את ראשו. הוא ידע כי ניתן לקנות בה גם עכשיו, באמצע הלילה, כעכים חמים וזרועי שומשום שזה עתה נִרדוּ מן התנור, והמחשבה עליהם הציפה את פיו ברוק. באיטיות החזיר את האקדח לנרתיקו, הניח אותו על הכוננית, לקח את ארנקו, לבש את מעילו ויצא.

,
מעבר לפינה: דורית נחמיאס

תגיות: , ,

30 תגובות »

  1. איזה סיפור יפה! כתוב נפלא כשהמתח נבנה בהדרגה, עד שלבסוף מתפצפץ כמו כעך טרי וריחני, לא לפני שגם נרמז שהגיבור לא לגמרי שלם עם ההחלטה ומשאיר סימנייה בין דפי הספר. סיפור נהדר על טעם החיים, על הדברים ה”קטנים” שהם הגדולים באמת.

  2. סיפור נהדר. חיטט לי בפצע המשפחתי עד בכי

  3. הצמידות של מוות ותשוקת החיים.
    הרִיק מול טעם החיים.
    קונפליקט שידעת לאחוז בו.

    הזכיר לי את: “דבר קטן וטוב” / קארבר

    תודה.

  4. ספור מאד דרמטי, בחלקו הראשון מזכיר טכס יפני של הכנה לחרקירי,הפרטים הכאילו לא חשובים תורמים לדרמטיות של הסיפור.הסוף המפתיע מצביע על כוחם של החיים בביטוים הפיזי. יפה מאד !

  5. שלום חנה , חושבת שקוראת אותך פעם ראשונה . מאד אהבתי את המאבק הפנימי הזה בין החיים למוות כשהחיים מנצחים ועל הכל מנצח הריח . ריח החיים עולה מהקטע הזה שלך . רונית

  6. אהבתי.

  7. הקסם הקולינרי.

  8. לאלישבע, לזיוה, מרים, שלי וגליה – תודה על תגובותיכן ששימחו אותי מאוד. ענת, המון תודה וצר לי שהשיר הכאיב.. רונית – תודה ואני מקווה שתמשיכי לקרוא אותי..
    יום טוב לכולכן.

  9. דרמה עם הפי אנד, סיפור יפה מרגש אשר בא להראות כמה חזקים החיים על פני המות אהבתי את העריכה והספור.

  10. מסכימה עם כל התגובות – סיפור “קטן וטוב” נוסח קארבר. כתוב נפלא, מההכנות המדוקדקות, דרך ריח הכעך הטרי עם הסומסום שחודר ממש לנחיריים, והסוף המפתיע למחצה, שכן הגיבור מראש לא היה “נעול על עצמו”, והשאיר את הסימנייה בספר, רק ככה, ליתר ביטחון…
    מאוד אהבתי!

  11. זה עתה קראתי בכייף ובציפיה כלשהי את הסיפור החדש ונהניתי.
    שורת ספורות בלבד ומכילות כה הרבה.
    לדעתי, המשפט ה”בנלי” (כביכול) שיצר-החיים גובר על הכל,הוא כה מציאותי
    והסיפור הכל-כך ריאלי ממחיש זאת כהוגן.
    כתבתי את תחושותי בלבד
    לא התיחסתי לסגנון ולכל השאר, כי הכשרון והידע מבצבצים בין המלים ולא נותר
    אלא להתענג.
    תודה.

  12. סיפור מקסים! כתוב בכישרון וברגישות. והאם מקרה הוא שההחלטה להשחיל לעצמו כדור לתוך הלוע התחלפה בתענוג הצפוי של כעך טרי ופריך, שייכנס אוטוטו לאותו לוע ממש??

  13. את הכוח העצום של ריח וטעם לימד אותנו פרוסט “בעקבות הזמן האבוד” (עוגיות מדלן). הסיפור הקצרצר שלפנינו חושף את כוחם החיוני של ריח וטעם לא רק כמעוררי זיכרון אלא כגוברים גם על משאלת מוות…
    מעניין, מפתיע ובכל זאת משכנע.

  14. חנה
    אני מספרת לך את התהליך שעברתי תוך כדי קריאת סיפורך: חשבתי שהוא מסדר את הבית לכבוד אישה שעומדת להגיע. כשהגעתי למילה “פרידה” הנחתי שהוא מתכון לעזוב חדר משותף לו ולחברתו רק כשהגעתי לזרתוסטרא הבנתי במה מדובר, אבל אז אמרתי לעצמי המספרת לא תהרוג אותו – זה שבלוני מידי ואכן הפתעה, כאן נזכרתי בשם הסיפור: “ריח” אההה, אמרתי לעצמי הייתי צריכה להבין את הרמז כבר מהתחלה.
    סיפור יפה עם פואנטה מעניינת.
    נורית

  15. למשה,כרמל,זהבה,רעות,יעקב כ. ונורית.
    תודה על קריאה קשובה, הערות והארות מעניינות.אכן,כיוונתי לתהליך קריאה מסוג שתיארת, נורית. צדקת רעות בחירת “הלוע” לא הייתה מקרית. משה וזהבה, כוחם של החיים במובן הכי אלמנטרי , כמו שציינתם, זה אכן נושא הסיפור. יעקב כ. וכרמל, האסוציציות הספרותיות שלכם החמיאו לי מאוד. כולכם-תבורכו.
    חנה

  16. חנה יקרה,

    איזה יופי של סיפור.

    כתוב נפלא ! באיזו חוכמה הובלת את הקורא אל הסוף,

    שהוא עם סימני נשאלה.

    אוהבת מאוד מאוד !

    תודות לך מקרב לב

    ושבת שלום .

    לאה

  17. איזו אוננות הדדית של כותבים ומבקרים.אפילו מילות תודה של הכותבת וביאור כונותיה. גן ילדים במסווה של כתיבה

  18. ללאה שריקי, תודה על דבריך , חיממת את ליבי. שבת שלום.
    חנה

  19. לפנינה, מה מציק לך “גברת לוין”? ראיתי שלא שינית מילה מתגובתך לזיוה והעברת אותה כמות שהיא אלי. יש תמיד מקום לביקורת , אבל אינך חייבת להיות גסת רוח. לפחות תטרחי ותגיבי בצורה שונה לכל אחת בנפרד. יש לי רושם שנקלעתי כאן לאיזה מאבק כוחות לא ברור ואת סוגרת חשבון עם האדם הלא-נכון .(ראי גם דברי לרונית).
    נ.ב.
    לא “הסברתי” את סיפורי, הגבתי לדברי קוראי ואישרתי מה שנראה לי כקליעה לכוונתי.
    חנה

  20. האוננות מציקה לי
    “לא “הסברתי” את סיפורי, הגבתי לדברי קוראי ואישרתי מה שנראה לי כקליעה לכוונת”
    זאת אוננות
    לא רואה שום ביקורת חיבית או שלילית בתוגבות למיסמך הנ”ל אלה אוננות.
    תגובה 19 של חנה יש בה הרבה יותר רגש מהמסמך הנ”ל על המאפה החם שהציל חיי אידיוט.

  21. פנינה, צדקת בדבר אחד, גיבור סיפורי באמת איננו העיפרון הכי מחודד בקלמר, אז מה?לא מגיע לו לחיות? הבהרת היטב את יחסך המזלזל לסיפורי. קלטתי.אבל, המגיבים נימקו בדרך כלל את דעתם ולעיתים אף בהרחבה ואת יכולה בהחלט לא להסכים איתם, אבל אין סיבה שתזלזלי בהם.
    אני מציעה שנסגור בזאת את “הבאסטה”, אחרת נתרחק עוד יותר מאמנות שאת מדברת בשמה בלהט כזה.
    רות. סוף.

  22. חהחהחה. פנינה גם פה. אולי תביא מכתביה שנוכל לראות?… סיפור מקסים חנה ורצוי לציין שאיני אפילו יודעת אם המחמאה שקיבלתיאצלי בשיר היא מזו ה-חנה.

  23. כעת קראתי שזו את. תודה כפולה.

  24. לפנינה, כיוון שכתובת המייל שצירפת אינה תקנית אני מגיבה כאן. לתשומת לבך, תגובות פוגעניות ובלתי ענייניות יימחקו להבא.
    בברכה,
    לי עברון-ועקנין
    מערכת זוטא

  25. קוראת את חילופי התגובות בין חנה ופנינה ולא מאמינה למשמע עיני.
    פנינה – אני מרחמת עלייך. חייך כנראה קשים מנשוא. כמו שחנה ציטטה בסיפורה היפה את זרטוסטרא: יש מי שחייו באושים: תולעת ארסית אוכלת בם עד לב. אבל במקום לשפוך את המרירות שלך על כותבת תמימה, לכי לפסיכולוג.
    חנה – את אמנית, כותבת נפלא, אני קוראת את כל מה שאת כותבת ונהנית מכל מילה. בבקשה אל תרדי לבור שורץ הנחשים שפנינה מושכת אותך אליו. הסיפור שלך נהדר, כתוב בחכמה, ברגישות, מתוך אהבת האדם והחיים. מקווה לראות עוד הרבה יצירות שלך – פרוזה, שירה וציור.
    ואחרונים חביבים – אנשי זוטא – מדוע אינכם מצנזרים את התגובות? איך יתכן שתגובות ארסיות ופוגעניות כאלה מתפרסמות באתר? ראיתי את תגובתך, Lee, ובכל זאת.

  26. לעליזה:
    חשוב לנו לא לצנזר תגובות שליליות רק מעצם היותן שליליות, אלא רק התקפות אישיות לא מנומקות. התגובות של פנינה היו גבוליות (הן התייחסו לטקסט עצמו ולא התקיפו אישית, אבל לא היו מנומקות והשתמשו במלים בוטות ללא הצדקה) ולכן בחרנו להזהיר אותה. מאוחר יותר, כשתגובותיה המשיכו בקו זה ואף החמירו אותו, הן נמחקו, וכך גם נעשה להבא.

  27. תודה, רונן. לדעתי התגובות של פנינה היו פוגעות, וזלזלו ביצירה ובכותבת. כמובן שלגיטימי להעביר גם ביקורת שלילית, אבל בצירוף נימוק, הסבר כלשהו. לא ראיתי זאת בתגובות של פנינה. הייתה בתגובותיה ירידה לצורך ירידה, נטו.

  28. הכי עצוב עליזה, שאלה יוצרים המופיעים כאן
    או באימייל מזוייף או בכינוי מתחזה
    או בשם חלקי
    ואך ורק כדי לנגח את חבריהם היוצרים
    בשיטת הטרולים.

    אני מסכימה אתך עליזה.
    כך הם משיגים את מטרתם ותשומת הלב מוסטת
    מן היצירה ל’תגובות’.

    זיוה

  29. חנה יקרה!
    בהכרח קראתי גם את התכתובת עם הקוראים, וזו חוויה מעוררת לכשעצמה. אני נהנתי מהסימטריות ההרמונית של הטקסט. מין אוביקט קלאסיציסטי שיש בו הקפדה בכל שורה ושורה על איזון. להשאיר את הרצפה שטופה או לא, לבחור דף עם ציטטה זו או דף אחר מהספר, לירות כך או לירות אחרת. ובסופו של דבר לחיות או לא לחיות. משל פילוסופי נהדר וכפי שאמרתי בנוסח קלאסיציסטי. כן, זה מזכיר גם מיניטורות של גרשון שופמן. ומכאן אני סקרנית לקרא טקסטים ארוכים יותר כי אני מבינה שהאכסניה מגבילה את מספר המילים לטקסט וזה כבר יוצר מסגרת כופה מלכתחילה, או אולי את אוהבת מסגרת כזו? תארי לך שגרמת לי להתעניין בדמות מה קרה לה לפני , ואחרי ולא רק בסיטואציה.
    עידית כנפי

  30. עידית היקרה

    תודה על תגובה מנומקת ומפורטת. דבר לא נסתר מעיניך…שמחתי בה מאוד. אני כותבת גם סיפורים ארוכים אבל אין להם מקום בזוטא (יש לי גם אתרים אחרים). אך אגלה לך סוד, הסיפור הקצר הזה הוא פסקת סיום של סיפור ארוך מאוד. אבל בשינוי קל ראיתי שהוא יכול לעמוד גם כסיפור בפני עצמו.מלבד זאת, אני מחבבת גם את המסגרת הקצרה, היא מחייבת תמציתיות כמעט כמו בשירה.
    שיהיה לך שבוע טוב. חנה

הוספת תגובה

עליך להכנס בשם משתמש וסיסמה כדי להוסיף תגובה.