הלך רוח מואר / נעמה ע.  

הִתְאַהַבְתִּי פַּעַם בְּאִישׁ גָּבוֹהַּ
רַק בִּגְלַל תְּמוּנָה שֶׁלָּקַח לְעַצְמוֹ מֵהָרְחוֹב:
כִּסֵּא עָזוּב וְשֻׁלְחָן שֶׁעָלָיו בַּקְבּוּק קוֹלָה רֵיק
וְעִתּוֹן מְקֻפָּל.
הֲלָךְ רוּחַ מוּאָר בְּשָׁחוֹר לָבָן,
דֶּרֶך זְגוּגִית שֶׁל חַלּוֹן, בְּבֹקֶר מְאֻחָר.
זֶה נִרְאָה אָז כְּאִלּוּ צִלֵּם
אַהֲבָה שֶׁדָּהֲתָה בַּשֶּׁמֶש.
וְאִם אֶרְאֶה שׁוּב אֶת הַתְּמוּנָה הַהִיא
זֶה יִדְקֹר אוֹתִי בְּדִיוּק בְּאוֹתוֹ מָקוֹם
וְיַפְלִיא אוֹתִי שׁוּב -
כַּמָה מָלֵא הוּא הָרִיק
וְכַמָה אַרְכֵיאוֹלוֹגִי מַגָּע
הַזְּמָן הַמְּצֻלָּם לְאָחוֹר
בֵּינְתַיִם, אַחֲרֵי שָׁנִים,
הַמּקוֹמוֹת הַמְּחֻדָּדִים
קָהוּ וּמֶלְצַר כְּבָר נִגֵּב אַלְפֵי פְּעָמִים
אֶת מִשְׁטַח הַזְּכוּכִית הַמְּצֻלָּם.

,

מעבר לפינה: גבול האהבה / אורי הלוי

תגיות: , ,

15 תגובות »

  1. בפאראפרזה על אחת משורות השיר אומר, כמה מלא הוא השיר. שיר מורכב ואינו מתמסר בקלות, אבל כדאי לחזור ולקרוא בו. כל קריאה מגלה דברים נוספים – שווה את המאמץ.
    אהבתי. תודה חנה.

  2. אהבתי

  3. מלצר מנגב אלפי פעמים, גם משטח זכוכית לא מצולם.

  4. הלך רוח מדבק.
    אהבתי.

  5. קשה לי להניח את האצבע מה בדיוק אהבתי. אולי את סיפור המעשה כפשוטו, אולי משפטים כמו”כמה מלא הוא הריק וכמה ארכיאולוגי מגע הזמן…” אצטרף לאמירתה של קודמתי: “הלך רוח מדבק.”

  6. “כַּמָה מָלֵא הוּא הָרִיק
    וְכַמָה אַרְכֵיאוֹלוֹגִי מַגָּע
    הַזְּמָן הַמְּצֻלָּם לְאָחוֹר”
    יפה,מיוחד.

  7. בלתי צפוי ויפה במיוחד
    אהבתי מאד , מקריאה ראשונה .

  8. מיוחד מאד, ועגמומי, הסטוריה של סיפור אהבה, כצילום מנוגב המציג את הזמן לאחור , את בור קברו, את מות הסיפור, כמו הבנליה שעושה הזמן בדברים הכי נוגעים

  9. זֶה נִרְאָה אָז כְּאִלּוּ צִלֵּם
    אַהֲבָה שֶׁדָּהֲתָה בַּשֶּׁמֶש

    כל כך יפה…השיר מרעיד מיתרים סמויים באופן לא צפוי ורב קסם . תמונה בתוך תמונה, זמני בתוך על-זמני: משהו על המגע המחייה של המבט והמילה.

    אהבתי מאד

  10. אהבתי מאד.
    פורט .

  11. יפה ונוגע במשהו פשוט

  12. כמו תנועה עדינה של קרני השמש
    המשתנה וחוזרת
    ומסתננת שוב ושוב
    להציץ בפרטי הזיכרון.

    מקסים.

  13. תודה לקוראים שלי- הפתעתם אותו בתגובות המבינות שלכם.
    נעמה

  14. כמה פשוט את רוקמת את השיר בחזרה בזמן, בו הכל מתחבר בטבעיות
    וכל-כך הרבה יופי.
    את משוררת לטעמי, נעמה
    מחכה לעוד :)

  15. כן. אחרי שהתיישבנו, ואכלנו, ושתינו, וקראנו, זה מה שנשאר.
    בתנאי שמישהו ראה, ונצר את התמונה בזכרונו.
    למה שינצור בזיכרונו? כי היא התחברה לתמונה אישית משלו, שכבר היתה שם קודם, בתוכו.

    תודה.

הוספת תגובה

עליך להכנס בשם משתמש וסיסמה כדי להוסיף תגובה.