שריפה / חנה קב-רוט  

srefa hana kav rot zut

אקריליק על בד, צולם ונסרק בשחור לבן. צויר בעקבות ביקור בכרמל, שבועיים לאחר השריפה הגדולה.

,

חזרה לתחילת הגיליון

תגיות: , ,

23 תגובות »

  1. כ ל כ ך ח ז ק !!!!

  2. ציור שנותן אגרוף בבטן. מצמרר,זועק,אפשר ממש להרגיש את הכאב. הוא נותן הרגשה של חוסר אונים מול משהו נורא. זוועה יפהפייה. מזכיר את הצעקה של מונק.

  3. כואב.

  4. חנה יקרה,

    עבודה מאוד מרשימה..

    הכאב המובע כאן מצמית ממש.. עד גבול האימה..

    אכן , בציור יש ישירות אחרת מאשר במילים.. :-)

    ברכותל ך מקרב לב

    לאה

  5. ההזדהות עד כדי היטמעות של זהות בזהות.
    חזק ומרשים ביותר.
    זה לא היער הנשרף. אלה הזכרונות, החוויות, הערכים
    השרשים המשותפים.
    ושיער הענפים האנושי סומר.

    תודה

  6. חנה יקרה.
    אני ראיתי פה ארי שואג. זה מה שעיניי תפסו מייד וגם זה מה שנותר אחר כך. אלא שהארי הזה נטול שיניים ועיניו כבויות. והיער העשן נראה לרגע כסורגים. אולי יש כאן זעקת החורש שניטל ממנו כוחו? שנעשה לו עוול?! אכן עצוב ומעורר הרבה חומר למחשבה. מקסים בעיניי. את ממש מוכשרת ובהרבה תחומים.

  7. ציור נהדר אך קשה מאוד לצפייה, ובזה כוחו. דמות עולה באש – אולי פיזית, אולי נפשית, אבל ייסורי הגהינום צועקים מכל קו. חנה, את כ”כ מוכשרת! כותבת נפלא, ועכשיו מתברר שגם ציירת שיודעת להגיע אל תחתיות הנפש.

  8. ציור מהגהנום, נראה כי שר היער פוגש בך במלוא הרוע.

  9. חנה יקרה!
    סליחה על הקונוטציה, אבל זה “הצעקה” של מונק. מה הגודל של התמונה? אני מקווה שגדולה מאד שכן היא מאד אקספרסיבית והשם שרומז על גירוי מבחוץ אינו כולל את כל הביטוי שיש בתמונה. זו אקספרסיביות אנושית. משהו מבפנים בוער, על פי מה שאני חשתי. אבל באמת צריך לראות את הדבר עצמו.
    עידית כנפי

  10. לדבורה, עליזה, אסנת,לאה, זיוה,רפי, אלישבע,מרים ועידית
    עוצמת תגובותיכם מעידה כי הציור אכן הצליח להעביר את תחושותי ויתר על כן, למדתי מתגובותיכם ותובנותיכם דברים חדשים על הציור. רפי – כבר אמרו לי שיש כאן פנים שהם בין אדם לחיה ובהקשר זה הזכירו את משפחת החתולים הגדולים. בדיעבד אני חושבת שיש בכך משהו גם אם לא כיוונתי לכך מראש. תת-הכרה כבר אמרנו? עידית – מדוע את מתנצלת על שהתמונה מזכירה לך את הצעקה של מונק, גם לקוראת השנייה היא הזכירה אותה ואני רואה בכך מחמאה ענקית. כמו כן ברור שהשם שריפה לא מקיף את כל מה שהתמונה משדרת וכל צופה טוען אותה במשהו משל עצמו. אני חוזרת ומודה לכולכם.
    חנה

  11. ציור מרשים המשקף בצורה חזקה את האסון בכרמל בתוך הזעקה הנוראית של
    כל מי שנשאר מאחור

  12. משה, תודה על תגובתך החוזרת ומזכירה לנו שהשריפה גבתה גם חיי אדם רבים ומאירה עוד אפשרות להתבונן בציור. חנה.

  13. מרשים מאד ומחריד-שלווה: האימה הזאת שזועקת בין הגזעים והענפים המפוחמים. כמו בשיר הראשון בגיליון, כך גם כאן – כמעט אפשר לשמוע.

  14. עדה, תודה על דבריך, לכבוד הוא לי להיות שכנתך לגיליון ונעמה לי ההשוואה שעשית בין ציורי לשירה של זיוה.
    שבת שלום, חנה.

  15. חנה,התרשמנו מאוד.מלא עוצמה.יכןלת הבטוי מרשימה ביותר.המשיכי לצייר,כי יש לך את זה. לאשר זה מזכיר את מונק.

  16. 16. אין ספק שקימת בציור עןצמה מרשימה, גם הטכניקה משתלבת היטב.
    מענין גם לראות את הצבעוניות העתיד לפניך.

  17. לאחרוני המגיבים : בת שבע,אשר ואריק.
    תודה על תגובותיכם המעניינות. עודדתם אותי מאוד.
    חנה

  18. וואו!
    מרשים. כל מה שרציתי לומר כבר נכתב ע”י קודמי.
    שיר חזק שעורר תגובות חזקות

  19. תיקון: בתגובה 18 צריך להיות ציור, לא שיר

  20. מה נותר להוסיף על מה שכבר נאמר?
    חזק ביותר, ציור שמעביר כל כך הרבה מסרים…מקסים.
    דפנה

  21. תודות לק. טננבאום ולדפנה ולמערכת זוטא ששימשה אכסניה לציור.
    יום טוב לכולכם.

  22. הציור המקורי היה צבעוני?

  23. שלום תמר

    רק עכשיו ראיתי את שאלתך לגמרי במקרה, אני מתנצלת על האיחור בתשובה. התמונה במקור היא אכן צבעונית. צילמתי אותה פעמיים כדי לשלוח לאתר וראיתי שהצילום בשחור לבן יותר אפקטיבי והצילום הצבעוני לא נתן את כל הגוונים השונים במקור. ראי גם הערתי למעלה.
    שבת שלום חנה

הוספת תגובה

עליך להכנס בשם משתמש וסיסמה כדי להוסיף תגובה.