* / יעל הלוי  

אילו היה אפשר למתוח את הלילה לבלי סוף
(או לפחות עד הסוף שנחליט עליו)
לגלוש על היריעה החלקה השקופה. הרחק לאגם החשוך
אחר כך נתגלגל בחזרה, צרורים כשטיח
למציאות הנמה של הילדים הישנים
והמיטה עם ערימות ההיסטוריה עליה.
העייפות מתיישבת על העפעפיים שנעשות כמו אקורדיונים קטנים. אפשר לנגן בָּריסים
אני מחליקה ממחשבות. האצבעות מוליכות זמן בקצותיהן. השעה
נשענת על שולי המטוטלת כמו צל. רשימת המיילים
עדיין בשחור בהיר. אני מחכה לאחד כהה
שיתעבֶּה מתשובה מאוּפֶּרֶת באַיילַיינֶר. מכילה חלקיקים ממךַ.

,

מעבר לפינה: אחרי שבוע בחיפה / מריו

תגיות: , ,

6 תגובות »

  1. הצל הוא המורכבות השחורה המעובה בחלקיקים
    שאליה כמהה הדוברת להרחיק בגלישה חלקה
    אל האגם השחור עם הנמען/נת
    כנגד כובד הלילה הנמתח בין לבין צרוּר ושטוח.

    כתוב יפה מאוד.
    דימויים מקסימים.

  2. פיוטי ורומנטי.

  3. יפייפה

  4. כמה יפה וכמה מכמיר, רגעים גנובים ושייריהם, ההמתנה הזו בתקשורת המייל ההיפוך משחור בהיר לשחור כהה, שהוא כמו הארץ המובטחת וכל זה תחת מטרייה של של המציאות הנמה של הילדים והמטה המגוללת ערימות של הסטוריה.

  5. מילים מחליקות מחשבות, הנפש רוקמת קורי מציאות כמו תחרה. שירה, שירה!

  6. תודה רבה לכולכם :)

הוספת תגובה

עליך להכנס בשם משתמש וסיסמה כדי להוסיף תגובה.