עובדת זרה / חנה קב-רוט  

שמה לנה.
היא ממולדובה.
השאירה שם בית, בעל פנסיונר ושני בנים.
כבר שש שנים היא מטפלת באמי,
ישנה איתה באותו חדר,
סופרת את נשימותיה.
בבוקר רוחצת אותה,
מרכיבה את שיניה,
שומרת כסוהרת על רמת הסוכר בדמה,
שלא תעלה, חלילה.
לנה באה מכפר,
כמו אמי שנולדה בכפר נידח ליד הקרפטים.
הן משוחחות על טחנת קמח ליד הנהר,
על גידול אווזים ומילוי מרתף הבית במזון לקראת החורף הקר.
אותי אמא כבר לא מכירה.

,

מעבר לפינה: דנה ג. פלג

תגיות: , ,

18 תגובות »

  1. כאב, יתמות, בדידות, ניכור והבנה. 3 נשים, אחת צופה אל עתיד שנירקם על הבמה.
    מאד נהניתי

  2. כמה עצוב!

  3. עצוב, מסכימה עם שמעון.

  4. שיר מצויין !
    לכאורה דיווח עובדתי יבש, אבל איזו אירוניה נוצרת בין כותרת השיר “עובדת זרה” לבין השורה האחרונה של השיר “אותי אימא כבר לא מכירה” וכמה כאב יש בדיווח היבש כביכול.
    “הזרה” מקיימת יחס אינטימי עם האם, הבת היא למעשה הזרה לאם שכבר אינה מכירה אותה. יפה בעיני גם שנכתב שיר שמוציא מתוך הגוש האלמוני של העובדים הזרים עובדת אחת, נותן לה שם ומתייחס אליה בהוקרה.
    יופי !

  5. חנה, יופי של שיר!

    הדיבור היבש , הדיווחי לכאורה רק מעצים את

    סערת הרגש לנוכח תהפוכות החיים והיחסים האינטימיים.

    לדעתי, השיר כתוב נפלא .

    אהבתי מאוד

    ברכות לך, מקרב לב.. :-)

    לאה

  6. עצוב , אך יש גם מין הנחמה .

  7. הסיום חזק מאוד
    והוא לב השיר לקריאתי-
    אימא שכבר איננה עבור הבת, בעודה בחיים.

  8. השורה האחרונה מאד מפתיעה – ומהווה ניגוד חד גם לכל מה שנאמר לפניה וגם לכותרת השיר. אפילו בסדר המילים שבה (עם “אותי” בהתחלה) יש משהו נוגע ללב, וגם במילה “אמא” (במקום “אמי” שהופיעה קודם).

  9. תיאור כל כך מדויק.
    זה עצוב, אבל הם נקשרים לאנשים שמטפלים בהם, שקשורים לגופני שלהם, שהרי זה מרכז חייהם. כל תנועה, האוכל, התרופות, הכל פיזי.

  10. תאור צובט את הלב ומרחיב אותו באחת

  11. חנה, השיר מצמרר.
    מצמרר כי כביכול זה דיווח טכני (הרבה פעלים) אבל מאחוריהם מסתתר עולם שלם.
    כואבת במיוחד השורה האחרונה, שבעצם מסכמת את כולו.
    אבל!
    אמנם העובדת הזרה נמצאת פיזית עם אמך יותר שעות, אבל היא לעולם, לעולם לא תחליף
    את מקומך, כי את היית ותהיי איתה תמיד נפשית.
    מדהים שלא משנה בני כמה נהיה, תמיד נישאר הילדים של ההורים שלנו.
    דפנה

  12. השיר נוגע בנימים הרגישים ביותר שלנו – מה קורה כשאמא, זו שילדה וגידלה אותי – מפסיקה להכיר אותי? עד כמה הקיום שלי תלוי בזה שיכירו אותי, שיכירו בי?
    ובאיזה שלב הוא הופך להיות קיום עצמאי, שיכול לאגור בתוכו את זיכרונות ההכרה וההוקרה מבלי להיות תלוי בהם?
    אני חושבת גם על הבעל הפנסיונר ושני הבנים שלנה השאירה שם. איך הנוכחות הכל-כך חשובה שלה פה, חסרה שם…

  13. שיר נפלא, על תהפוכות חיים צובטי לב, שיר על עבר, הווה, בלי עתיד, חכם ואירוני – מי כאן הזרה? העובדת? הבת? כתוב נהדר. אהבתי מאוד מאוד.

  14. לנה זנחה שני בנים אך זכתה באם ואילו את שממלאה את תפקידך נאמנה ושומרת בקנאות על מילוי צרכיה של אמך, כמצופה מבת לא זוכה לחסד אחד אלמנטרי שימור מעמדך בתודעתה.
    חוסר הצדק משווע.

  15. חנה יקרה.
    השיר אכן צועק מתוך השקט. נאמרו כאן לפניי כל כך הרבה דברים שאיתם הזדהיתי, עד שאני מוצא לנכון שלא להוסיף על מנת שלא לגרוע, למעט זאת שריגשת אותי מאוד ועל כך תודה לך. אימך ראויה לבת אוהבת כמוך.

  16. לכל המגיבים.
    תודה לכם שקראתם והגבתם ברגישות ובתבונה. מצאתי בתגובותיכם הד לכאב בו נכתב השיר. רציתי רק להזכיר בהזדמנות זו שמלבד כאבי האישי כבת, יש כאן דמות מופלאה של לנה המטפלת שהכורח הביאה לעזוב את משפחתה ולהתמסר לאישה זרה לה. היא עושה זאת באהבה, בחסד ובטוטאליות. אני מאוד מכבדת אותה על כך ושירי בא אכן לבטא את כאבי כבת, אך גם את תודתי ללנה. ובאשר לאימי, היא הייתה אם נפלאה ומסורה כמעט כל ימי חיי. לעולם לא יהיה בידי להחזיר לה כל מה שקיבלתי ממנה.
    שבת שלום לכולכם.
    חנה

  17. סיפור עצוב של דרך חיים אשר מגיע לשלב בחיים שבו אנו זקוקים לעזרא ותמיכה, כאן סגירת מעגל שבתחילתו הוא בליווי של מטפלת וגם בסיומו. בדיוק כמו אמא שלי אשר נמצאת במצב זה עם מטפלת מסורה, אשר מטפלת בה כאליו הייתה זו אימא

  18. פשוט ועצוב כל כך…

הוספת תגובה

עליך להכנס בשם משתמש וסיסמה כדי להוסיף תגובה.