* / דנה ג. פלג  

[מתוך רומן בכתובים]

פתאום את עומדת בפתח וזו כבר לא את. זה כאילו כן הגוף שלך, כן, אותם תאים אולי, אותם חומרים, אולי אותן שערות, חלק מהן, אותם חומרים גנטיים, כנראה. אבל זו לא את. ואת מסתובבת בבית שלך כאילו את אורחת מיקום מקביל, ואולי באמת את אורחת מיקום מקביל, יקום שבו אין לך בית ואין לך גוף ואת באה לעולם כמו גוזל של קוקיה, תמיד יודעת שזה לא בדיוק הבית וזו לא בדיוק אמא, ותמיד מחפשת מקום אחר. ופתאום, את יודעת שאין מקום אחר. אין בכלל מקום. הקיום שלך לא קשור לבית או לארץ או לגוף או לעולם הזה בכלל. הקיום שלך לא קשור אפילו לכאן ועכשיו כמו שאומרים תמיד. הוא לא קשור לזמן. הוא אפילו לא קשור למלים, לשפה. הוא לכל היותר קשור לצלילים שאת מפיקה, עדות לקיומך, אבל גם הם מתפוגגים מייד, לא מתירים חותם. את את חדשה, לא קשורה לכלום, גם לא לשם, ובכל זאת היא את יותר משהיית אי פעם.

,
מעבר לפינה: אינטימי / אליסיה שחף

תגיות: ,

10 תגובות »

  1. קטע פילוסופי.

  2. ..נראה ונקרא כמו קטע של מילים הזויות המתחברות ע”י הדובר-ת אל העצמי בגוף שני, בדרך של שלילת מקום הקיום האישי והתודעתי ביקום, בעולם של כאן ועכשיו, ונסיון לאתר אלטרנטיבה אחרת.
    כתיבה אמיצה ומעניינת.
    השורה האחרונה אומרת את הכל; כל מה שאת כותבת שזה לא את הוא –
    “את יותר משהיית אי פעם.” וטוב שיש לך מילים ושפה לכתוב ולהגיד,
    כי אחרת איך היית יודעת שאת – את?

  3. תהליך איבוד האם שכבר זרה לסביבתה
    ובכל זאת היא בגוף המוכר כל כך של אימא.

    כתוב מצויין

  4. אמנם זה מדבר על אבדות של גיל (איבוד זכרון, איבוד חוש התמצאות וכו) אבל זה גם מעלה בי שאלות של מה מגדיר אותנו. מה נשאר כשהכל הולך ונפרם.

  5. תאור נפלא של אבדן שקשה לי להגדירו במילים…
    מתחברת לתגובה של רוחה שפירא (2)

  6. אכן קטע פילוסופי כמו שנכתב למעלה.

  7. כלכך נסחפתי עם תיאור המימד האחר, עד ששכחתי שהכל החל בעצם באובדן הזיכרון. מי שהשיב אותי לשם היה אחת התגובות כאן, וכמו המגיבה(לוסי)הבנתי שתיאור אובדן השנים ממרום הגיל מוליך אותנו להרהר במוות באופן פנימי עמוק ופילוסופי יותר. אני יכול לראות כיצד היוצרת נאחזת בדמות היקרה לה(אין איזכור לקרבה ספציפית כמדומני)בכל דרך ובכל נוכחות שלא תיהיה.
    כתיבה מרתקת!

  8. דנה, אהבתי מאוד! ושמחתי לראות שזה חלק מרומן בכתובים… המון הצלחה ואהבה!

  9. תגובות מרתקות, גרמו לי לראות בקטע דברים חדשים. מה שמרתק הוא שהקטע מצא את דרכו לגליון על אימהות. בעיניי דווקא הקטע הזה לא עוסק באימהות, אבל הרומן עצמו נוגע בנושא לא מעט, ולעורכותים לא היתה דרך לדעת את זה. רוב תודות על התגובות!

  10. דנה היקרה, תודה על הפתיחות שלך לשיבוץ שלא היה מה שחשבת עליו מלכתחילה. זה לא מובן מאליו כלל וכלל. והטקסט הוא נהדר בפני עצמו ובעיני גם נהדר בתוך הגיליון.

הוספת תגובה

עליך להכנס בשם משתמש וסיסמה כדי להוסיף תגובה.