מחשבות של יום חולין / רונית בכר שחר  

יֵשׁ לִי עִנְיָנִים שֶׁאֲנִי מִתְעַסֶּקֶת בָּהֶם
שֶׁיֵּשׁ בָּהֶם מִן הַטִּפְּשׁוּת הַקְּלוֹקֶלֶת שֶׁל שִׂיחַת חֻלִּין וְהֵם חַסְרֵי מִשְׁקָל לַחֲלוּטִין, זוּטוֹת שֶׁכָּאֵלֶּה
סְתָם עִנְיָנִים שֶׁאֵין בָּהֶם מִשּׁוּם קְדוּשָׁה שֶׁל הַחַיִּים אוֹ שֶׁל הַמָּוֶת שֶׁהוּא הַרְבֵּה יוֹתֵר
מֵעֶצֶם הֱיוֹתוֹ כָּל כָּךְ בִּלְתִּי פָּתִיר
זֶה נִרְאֶה לִי דֵּי סָבִיר
הַכֹּל בִּמְיֻחָד
כְּשֶׁאֲנִי שׁוֹכֶבֶת עַל הַצַּד
וְחוֹשֶׁבֶת מַה קּוֹרֶה לְכָל הַמַּחְשָׁבוֹת שֶׁלִּי
בְּעִקָּר אֵלּוּ חַסְרוֹת הַמִּשְׁקָל פְּחוּתוּת הָעֵרֶךְ מְּטֻפָּשׁוֹת
שֶׁל יוֹם חֻלִּין לֹא שֶׁל שַׁבָּת
אֵיךְ הֵן שְׁטוּחוֹת לְעַיְּפָהּ
בְּדִיּוּק כָּמוֹנִי כְּשֶׁאֲנִי שׁוֹכֶבֶת עַל הַצַּד
גַּם הַשָּׁדַיִם שֶׁלִּי מְקַבְּלִים צוּרָה אַחֶרֶת
לִפְעָמִים סוֹתֶרֶת
עֲמָדוֹת.

אַף פַּעַם לֹא כָּתַבְתִּי שִׁיר בָּעֲמִידָה
גַּם לֹא הִשְׁתַּנְתִּי כָּךְ
רַק בְּכִיפוּפֵי בִּרְכַּיִם מְפֻשָּׂקוֹת וּבְעֲמִידַת עֲבַרְיָן מְבֹהֶלֶת
הַחַיִּים הֵם שׁוֹטֵר רַע שֶׁעוֹצֵר אוֹתְךָ עַל אוֹטוֹסְטְרָדָה מְהִירָה הַמָּוֶת יָכוֹל לִהְיוֹת כֶּלֶא מַצְחִין.
כְּשֶׁאָמוּת
אֲנִי רוֹצָה שֶׁתַּשְׁכִּיבוּ אוֹתִי עַל הַצַּד
תִדְאֲגוּ לְפַשֵּׂק לִי אֶת הָרַגְלַיִם
כָּךְ שֶׁאִם אֶרְצֶה לְהַשְׁתִּין כַּמָּה מִלִּים
אוּכַל בְּקַלּוּת יְתֵרָה מִבַּעַד לְבַדֵּי הַתַּכְרִיכִים
כָּךְ זֶה לֹא יִהְיֶה נוֹרָא
אַל תַּחְגְרוּנִי
בַּחֲגוֹרָה
כְּדֵי שֶׁאוּכַל לְתַנּוֹת אַהֲבָה עִם אֱלֹהִים
כְּתִינוֹק שֶׁזֶּה עַתָּה נוֹלַד
שׁוֹכֶבֶת עַל הַצַּד.

,

מעבר לפינה: טוהר לב ג’יקובסון

תגיות: , ,

22 תגובות »

  1. מקסים! אם אפשר לומר כך על מוות. החלק האחרון מ”אף פעם לא כתבתי שיר…” מעולה!עומד בפני עצמו. ככה גם קראתי אותו. תודה, רונית.

  2. מעניין העיסוק בזוטות בקצר העט “זוטא”.

  3. בוקר טוב מ-מיאמי ותודה ישראל. (:

    רונית

  4. זוכר אותו…
    מאד יפה
    אוהב את הבית השני במיוחד,,

  5. תודה שתייגת אותי לשיר המצוין הזה

  6. בתגובה למגיבים שראו בבית השני שיר נפרד.
    הבית השני כנראה בא להדגים מה הן המחשבות, העניינים והזוטות שהכותבת מלקה עצמה (?) על התעסקות בהם (טפשות קלוקלת, שטוחות ועוד)בבית הראשון.
    לא התחברתי לנושא ההשתנה, לא מדליק אותי ביטויים כאלה בשירה אלא אם כן אמצא בהם פעם הצדקה מיוחדת במינה.
    ובכל זאת, אני מוקירה את השיר הזה ולו בגלל הדימוי המדהים, שלידת תינוק היא כמו לתנות אהבה עם אלוהים. רק על זה אפשר לכתוב שיר נפלא. איזו מחשבה נהדרת בלבוש שירי. וואוו. תודה על כך.

  7. תודה .

  8. אני קוראת את היצירות שלך בקפה דה מרקר.
    אני מקבלת ממך השראה להיות עוצמה מתממשת,
    במיוחד על רקע הילדות הקשה שלך ושלי.
    אני בוחרת להתממש בקדושה -
    “כדי שאוכל לתנות אהבה עם אלוהים…”
    כתינוקת שזה עתה נולדה,
    אני רוצה לקנות כאן, מקום טוב בעולם הבא.

  9. תודה ובוקר טוב ממיאמי.

  10. שיר נהדר ופרוע. התמונה מצוינת, הקצב בועט!
    השורה האחרונה בשיר הייתה לי מיותרת, חשבתי שדווקא נחמד לסיים שיר על המוות ב”תינוק שזה עתה נולד”…

  11. כל משפט רב משמעי מקודמו,
    לִפְעָמִים סוֹתֶרֶת
    עֲמָדוֹת? תמיד:-)

  12. בוקר טוב. רבע לשמונה בבוקר כאן תודה לשתי המצטרפות הארונות כאן. שמחה שאהבתן. תודה גם לגבר היחידי (:

  13. אגיב כאן באופן לא מקורי, שכן העתקתי את תגובתי המקורית לכשקראתי את השיר הזה “במקורו” :) בחרתי להעתיק אם כן, מתוך זה שתגובתי אז הייתה ספונטאנית למפגש בראשיתי עם החומר הכתוב… :

    “כמו סרט טוב, לא פסקתי מלחשוב עליך,
    ועל השדיים שלך…
    עוד מהזוטות הקודמות של ליל אמש…
    לא יודעת אם אני משנה או מוסיפה לי מגדר,
    אבל את יודעת שאני אוהבת אותך,
    במיוחד על הצד …
    היותר עמוק, צבעוני ושחור שלך,
    של בתי קברות והשתנות בעמידה,
    או בכריעה… מה זה חשוב…
    העיקר שתמצית החיים אצלך
    היא כל כך פראית-
    שגם אם יקברו אותך בשכיבה על הגב
    את תצליחי להשתין מילים
    שיפריחו צבעים מלבלבים מעליך
    עד כי לא ברור יהיה
    אם שתית מספיק
    או שלא…

    רוצה לנסוע איתך יום אחד לבית הקברות בקבוצת כינרת…
    מעניין על איזה צד השכיבו שם כמה משוררות לאומיות…”

    ודעתי לא השתנתהגם עכשיו }{

  14. I am sorry at my office no Hebrew here

    Thanks Limor

    (:

  15. איזה שיר…!

    יוצא מן הכלל. ההשתנה היא הסוויץ’ שמאלץ אותי כקוראת לצאת אל מחוץ למסגרת המקובעת של הקריאה. את שילבת את נושא הארספואיטקה עם תיבול של אירוניה עצמית ועשית את זה בכשרון ענק. זו שירה שאני מאד מתחברת אליה.

    פשוט נהדר.

    אסתי.

  16. תודה אסתי . שמחה מאד שבאת . (: ותודה לכל המגיבים האחרים .

  17. I understand English, you know…

  18. זהו שאני מבינה בעצם רק עברית . (:

    שבת שלום מרחוק.

  19. אני מבין שימי החולין שלך הם לא “יום החולין הזה הוא יום שאין בו עצב”. אולי בשבתות ?
    וההלקאה העצמית הזו מוכרת לי, תגידי, לא גרת לידי ב-וארשה ?

  20. לא. אנחנו מ’בוצ’אץ’ שכחת?… וחוץ מזה אצלי יש גם את ‘סאנדיי’ וגם תודה שבאת. (:

  21. השיר מורכב. יש בו כמה נושאים. כמעט אפשר להפריד אותו לשני שירים. מה שבעצם מחבר את הקוראים לנושא המחשבות. וכמו שהמחשבות מתפזרות ונאספות עם כל מבט או אסוציאציה או פירור זיכרון, כך השיר נוטה לכאן ולכאן בלא מאמץ. עם זאת, עדיין, השיר מלוכד.
    לעניות דעתי, דווקא שם במחשבות החולין הקטנות, שם אנו מוצאים את הקדושה העצמית שלנו שמתחברת בסופו של דבר לאלוהים ולצורך הטבעי וההכרחי שלנו למות או להשתין. אוהבת את כתיבתך המוכשרת.

  22. תודה ג’ודי. כל כך שמחה שבאת אפילו שקצת לאט ((:

    תודה על תגובה מחכימה כמו תמיד.

    אאא.

הוספת תגובה

עליך להכנס בשם משתמש וסיסמה כדי להוסיף תגובה.