דרושה שמיכה חשמלית / ארז פודולי  

אֲבִישַׁג הָיְתָה עוֹד עוֹבֶדֶת קַבְּלָן.
הַמִּכְרָז נֻסָּח בְּמִלִּים פְּשׁוּטוֹת:
דְּרוּשָׁה שְׂמִיכָה חַשְׁמַלִּית.
הוֹפָעָה נָאָה בִּלְבַד.

מִדֵּי מִשְׁמֶרֶת פִּזְּרָה אַבְקַת חַשְׁמַל
וְחִכְּתָה שֶׁמִּישֶׁהוּ יַדְלִיק אֶת הָאוֹר.
- – -
כַּמָּה קָרִים הַלֵּילוֹת בִּירוּשָׁלַיִם.

,

מעבר לפינה: בחריצה / רונית בכר שחר

תגיות: ,

12 תגובות »

  1. יפה!

  2. חמוד מאוד. רעיון ייחודי.

  3. אבישג חיממה את דוד בזקנותו. גם שם היא הייתה לא יותר מעובדת קבלן נירושלים הקרירה.
    זה יפה!
    ג’ודי.

  4. אקטואלי מאד, מתייחס בעיני לנשיא קצב, וליסורי העובדים הזרים.

  5. רעיון מקסים. מעניין כמה עובדות קבלן היו מסכימות לסידור הזה היום. בימינו, היה ודאי דוד המלך גומר על ספסל הנאשמים כמו קצב. נשיא ותיהני.

  6. חכם ומצויין.

  7. מתומצת, ביקורתי, חברתי. מאוד יפה! מקורי הרעיון של אבישג כשמיכה חשמלית וההמצאה ”אבקת חשמל”. והסוף רב משמעי: למלך קר אבל לעובדי קבלן קר יותר.
    מיותרות לי 2 מילים: בשורה 1 ”עוֹד” ובשורה 3 ”בִּלְבַד”, שתיהן מסבירות יותר מדי את הסיטואציה והאסוציאציה הברורות למדי.

  8. משאיר טעם של חמלה על אותה “חשמלאית”.

  9. אהבתי.

  10. “אבקת חשמל”… נהדר :-)

  11. מעולה
    שיר קצר בו שזורות, אבישג, שמיכה חשמלית, אבקת חשמל, ומי שידליק את האור, וכולם מתקפלים לקור של הלילות בירושלים. כל כך ממצה את רעיון הניצול המיני.

  12. אבישג לא השקיפה בעד החלון
    לא יצאה במחולות
    לא צנחה בחולות
    לא צחקה בליבה
    לא הציקה
    אף לחמם לא הצליחה –
    אבישג רק לרגע הבליחה.

    היחיד שראה בה דבר מה
    היה בן חגית הגדול,
    והיא זו שגרמה לו ליפול.

הוספת תגובה

עליך להכנס בשם משתמש וסיסמה כדי להוסיף תגובה.