להיות נורמה ג’ין / נורית הוראק  

“יש לכן את אותו השם, את יודעת?” מרפי אמר לי בפעם הראשונה שהגעתי למועדון ה”אורגזם”.
הבטתי דרך המחיצה השקופה שהפרידה בין חדר המנהל לאולם הראשי בבחורות העירומות שרקדו על הבמה. המרילין שלו בדיוק התפטרה. באתי ברגע מתאים.
“גם לה קראו ג’ין” מרפי אמר. הוצאתי חבילת סיגריות מהתיק, שחקנים מאותה תקופה אף פעם לא עניינו אותי. “נורמה ג’ין בייקר” מרפי הצית בשבילי את הסיגריה. למצית שלו היה צורה של אלביס והוא נפתח בדיוק במרכז הירכיים העגולות והשמנות של המלך.
“זה ג’ן, כמו ג’ניפר” אמרתי. הוא הושיט לי את הפיאה הבלונדינית.
אני כבר שלוש שנים ב”אורגזם”. סלבריטיס זה הקטע כאן. מתים, חיים, דפוקים על כל הראש. מה שתרצו. אני עושה את כל השטיקים, אבל יש דברים שהם קלאסיקות. הקהל תמיד מבקש ממני לשיר “יהלומים הם ידידיה הטובים ביותר של האישה” או “מזל טוב אדוני הנשיא” בקול מתוק. אחר כך אני מתפשטת.
מי יודע, אולי יום אחד מישהו שיבוא למועדון ויראה אותי יצלם אותי לפלייבוי. אולי גם אני אתפרסם כמו מרילין מונרו. אולי אתחתן עם מחזאי קשיש או עם שחקן בייסבול מפורסם. אבל להמיר את הדת שלי ליהדות אני לא מוכנה. יש גבול למה שאפשר לעשות בשביל האהבה.

,
מעבר לפינה: יש כאלה זוגות / דורית נחמיאס

תגיות: ,

3 תגובות »

  1. זה מתחיל יפה באירוע ספציפי אבל בשתי הפסקאות האחרונות עובר לכללי. עדיף לתאר מה קרה באירוע ולא מה קורה “בדרך כלל”. זה פחות מעניין. חוץ משתי הפסקאות האחרונות הכל מאד מוצלח.

  2. קטע מצויין, לקחת נושא שקשה להתעסק בו ונתת לו משמעות אחרת.

    אהבתי.

    רונית

  3. אהבתי מאוד את הפאנצ’ בסוף! בעידן מטריאליסטיושלטון דת מייגע(מתוך היכרות אישית עם טרגדיית המתגיירים) הסיפור באמת נותן חומר למחשבה: כמה באמת אפשר ללכת רחוק עם רוחניות ואהבה?

הוספת תגובה

עליך להכנס בשם משתמש וסיסמה כדי להוסיף תגובה.