ADHD / יצחק שחר  

הַבַּת שֶׁלִי כּוֹתֶבֶת הִמְנוֹן לַשְּׁנִיצֶל!
הַמּוֹחַ שֶׁלָּהּ שׁוֹקֵק מִלִּים
כְּמוֹ בּוּעוֹת בַּשֶּׁמֶן הַחַם,
אֲבָל דַּעְתָּהּ מֻסַּחַת אֶל
אֶלֶף פֵּרוּרֵי הַלֶּחֶם
וְיָדָהּ פּוֹסַחַת עַל
הַקֶּמַח וְעַל
תַּעֲרֹבֶת
הַבֵּיצִים…

הַבַּת שֶׁלִי כּוֹתֶבֶת
אוּדִים וּרְמָצִים.

רִיטָלִין עָשׂוּי לַעֲזֹר,
הַרוֹפְאִים מַמְלִיצִים,
אֲבָל מַה הֵם בִּכְלָל מְבִינִים,
הֵם מֵעוֹלָם לֹא כָּתְבוּ הִמְנוֹן לַשְּׁנִיצֶל
הֵם כּוֹתְבִים מִרְשָׁמִים.

,

מעבר לפינה: על הספה / אוה מורסיאנו

תגיות: , ,

17 תגובות »

  1. בעיני וויתור על השורה האחרונה יאפשר לשיר ולקורא להשאר מעניין יותר ופתוח כי הדרך שבה הבאת את חווית הADHD עם המון אהבה וקבלה מאוד נוגעת ללב . הסיום הזה מותיר טעם של עוד מניפסט אנטי-ריטליני מוכר לעייפה וחבל.

  2. גם בתי כותבת המנון לשניצל, וגם אני.

  3. תודה גליה :-)

    עופר תודה על התגובה המנומקת ועל ההצעה, אני לא חושב שיש כאן מניפסט או טעם של מניפסט, אני מניח שהתגית (שלא אני אחראי לה) “מחאה”, היא זו שהביאה את הטעם הזה לשיר. בשיר יש שיקוף של התמודדות עם מצב על הדבש ועל העוקץ שבו.

  4. זה יפהפה. ממש ניתן לחוש מה שעובר במוחו של נושא ההפרעה…התיאור והמטפורה של השנצל והפרורים משמ גאוני בעיניי. תודה.

  5. החלק הראשון מצייר את הסיטואציה
    והכתיבה נהדרת בעיניי ובעלת מעוף.

    הבית האחרון נקרא לי מנותק
    מן השיר ופחות התחברתי

    תודה.

  6. מרגש. תודה לך אוה .

  7. שיר מקסים, אהבתי במיוחד את ”הַבַּת שֶׁלִי כּוֹתֶבֶת/אוּדִים וּרְמָצִים.”

  8. תודה רבה אפרת וזיוה :-)

  9. תודה רבה אוה ויונה:-)

  10. איציק, הייתי דווקא רוצה לדבר על האווירה בשיר ולא על השיר עצמו. יש בו משהו משוחרר, בטיגון הפוחז הזה, משהו ילדותי ורב עצמה, שאף תרופה לא תוכל להרגיע. הוא מביא את החן של הילדות ואת המרד, אבל דווקא עדרך בודות הבית. השיר משוחרר לנוע בין הבועות לבין הפירורים וגם אם יוצאים אודים ורמצים – זה דווקא בסדר…
    נהניתי ממנו, תודה.
    תמר

  11. אהבתי את ההתבוננות המחויכת במצב לא פשוט – וגם את המבנה הקופצני (והמתאים לעניין) של השורות בבית הראשון.

  12. עכשיו שכבר יש המנון ויש דגל, אולי סוף סוף תקום מדינה.
    נגעת ללבי.

  13. תודה רבה תמר, אהבתי את שגיאת ההקלדה :-) . הענין הוא שאני לא בטוח עד כמה זה בסדר שיוצאים אודים ורמצים, בכל מקרה התחושה החזקה היא שזה לא בסדר. אבל זה מסוג המצבים שמהם אתה מסיק (כאילו שאפשר באמת להגיע לתובנה אחרת) שאין שחור ולבן ותמיד נמזגים זה בזה הטוב לכאורה והלא טוב לכאורה והכל עניין של פרסקטיבה. אנחנו לא יכולים להשפיע בשיט על המציאות אבל אנחנו יכולים להשפיע בגדול על האופן שבו אנו תופסים אותה, שופטים אותה ומגיבים אליה :-)

    איציק

  14. תודה רבה עדה, שמח שמצא חן העימוד של השיר ושמצאת אותו הולם את הרעיון, זה מסוג הדברים שעד שאתה לא מקבל אישור עליהם מהקהל אתה אף פעם לא יודע…

    שלי, תודה רבה על התגובה המחוייכת. האמת שיש כבר מדינת שניצל, אם שמת לב הדגל של קפריסין דומה מאד לשניצל:-)

    איציק.

  15. אהבתי מאד את השיר והבית האחרון יפה בעיני. לא נראה לי מטיף בשער או משהו בסגנון… מאד צחקתי מהשורה – “הם מעולם לא כתבו המנון לשניצל”.
    למען האמת, השורה היחידה שלא היתה מובנת לי לגמרי היתה – “אודים ורמצים”. מדוע? כל השיר מלא חיים, שוקק אוכל ודברים טעימים, ופתאום משהו שהוא בכלל שריד שכוח, ומתחבר לי משום מה עם תודעת שואה – כמו אוד מוצל מאש… איך זה התחבר לך? אני הייתי מצפה למטפורה אחרת, משהו שישקף את הבלגן הססגוני והעליז שיש לבת לשלך במוח, בלגן שיוצאים ממנו דברים לא צפויים ומשמחים כמו המנון לשניצל!
    תודה על השיר.

  16. מקסים :) אהבתי גם הזדהיתי. בעד השניצלים, האודים והרמצים! :)

  17. הבית האחרון עושה את כל השיר הזה למה שהוא . מצויין .

הוספת תגובה

עליך להכנס בשם משתמש וסיסמה כדי להוסיף תגובה.