הגן / אילן וייס  

קוֹלוֹ הִתְעַבָּה
וְשֵׂעָר צִמֵּחַ עַל גּוּפוֹ
הִסְתַּכַּלְתִּי בּוֹ בִּזְוָעָה
וְהוּא צָחַק וְצָרַח בְּקוֹל שָׁבוּר
וַאֲנִי בָּרַחְתִּי
וּבַגַּן שֶׁהָיָה פַּעַם שֶׁלִּי
וְנַחֲלָתִי
סוֹגֶרֶת מִפְלֶצֶת

כְּשֶׁהַגֶּשֶׁם נִשְׁבָּר אֶל חוֹמוֹת הַגַּן
וְהָרוּחַ מְיַלֶּלֶת
מִתּוֹךְ תֵּבַת גְּרוֹנוֹ
אֲנִי נוֹגֵעַ בִּפְנֵי הָרְאִי
וּמְנַסֶּה לְנַחֵם אוֹתוֹ
אֲבָל
הַגַּן סָגוּר, נָעוּל
וְנָצוּר.

,

מעבר לפינה: אפרים בן ליש

תגיות: , ,

8 תגובות »


  1. הגן סגור, נעול
    ונצור.

    יש לו ענן משלו
    והוא מתמלא, מתרוקן, מופיע ונעלם
    ללא תלות בעונות השנה
    פרחים ועצים גדלים בו בכאוס
    כמלים או משגשגים
    כשיעלם הענן ויחזרו שמיו
    למחזוריות העולמית
    אזי יציבות תשוב לצמחיו
    והוא יפתח את שעריו
    גאה ונבוך
    מתגעגע

    –נשמע שאתה אב מדהים.

  2. כל כך הרבה הבנה ואהבה ….

  3. אני בדיוק קוראת את הספר “פיטר פן” בהוצאה חדשה ומוערת. מדהים לראות איך הפחד מהבגרות מלווה את האדם מהרגע שבו הוא עומד על דעתו, כמו פיטר פן.. ואיך, שכמו וונדי, אנחנו מוצאים ניחומים בחזרה מקוטעת ולא סדירה (לנקיון אביב, פעם בכמה שנים) לארץ לעולם-לא.

  4. הגן אנושי כל כך.

  5. מבט מטאפורי אל הבבואה במראה שהתבגרה.
    יפה העיצוב בין ‘הוא’ ואני’ והניתוק
    הרגשי בין הדובר לפני השבר ובין הדובר שלאחריו.

  6. קמלים כותבים באות ק’

  7. אני איתך!!!
    הייתי מורידה את 3 השורות האחרונות בבית הראשון. הן מהוות הסבר מיותר של מה שכל כך מתעצב מכוח הציוריות עצמה…

  8. אהבתי את הגן הנעלם ואת תבת גרונו ואת הגשם הנישבר .השאלה לבסוף, מה מנחם מפלצות נעולות ?

הוספת תגובה

עליך להכנס בשם משתמש וסיסמה כדי להוסיף תגובה.