תמורה / רענן בן-טובים  

אַתְּ מְבַקֶּשֶׁת מִלִּים, וּבִתְמוּרָה
מַעֲנִיקָה שְׁתִיקָה. אַתְּ
לֹא פָּרָלֵלִית, אַתְּ
נְבֵלָה.
אֲנִי יוֹדֵעַ, חָרִיף מִדַּי, אָז אֲעַדֵּן:
אַתְּ זוֹנָה, פָּשׁוּט זוֹנָה, אֵיךְ?
חָרִיף לָךְ? טוֹב!
עַכְשָׁו,
הִפְכִי אֶת הַתְּחוּשָׁה.
,

מעבר לפינה: חטאת / עופר בור

תגיות: , ,

9 תגובות »

  1. המון כעס יש בשיר הזה, ואולי להפך.
    כמו השיר הקודם בגליון זה של זוטא, שירה בגוף שני.

  2. נפלא כמה שזה רע :) אוהבת את האמוציות החזקות. מזדהה איתן אישה – לאישה !

  3. הבית הראשון מצוין לשני לא כל כך התחברתי, אני מודה שלא הבנתי את המשחק עם הטעמים.
    יכולת הכתיבה המופגנת פה טובה ומאד ואני בהחלט אצפה לקרוא שירים נוספים

  4. ההתחלה חדה מאוד, פוגעת בדיוק היכן שצריך, חיתוך השורות נהדר. הסוף נשאר מעט סתום לגבי אך בכל זאת אהבתי מאוד את השיר.

  5. קצר, מפתיע ופוגעני
    שיר מסקרן

  6. יש כעס ילדותי בשיר הזה, כמו ילדים בגן שנהנים להגיד מילים גסות. מצד שני השיר כתוב מדויק וחכם. זה מישהו שלא רוצה ”להבין” להכיל” וכל הרגשות הנימוסיים האלה. שיר מרענן.

  7. לטבול בשיר הזה
    אל תוך הכעס על תמורותיו והפכפכותו
    כמו להיכנס לדרמה
    ולצאת קטארזיס- ממורקים, מזוככים
    ועם חיוך על הפנים.

    נהניתי תודה:)

  8. ורק השורה האחרונה נשארה בעיני בחידה.

  9. השורה האחרונה נהדרת. הכעס הזה כלפי השותקת, הרצון הזה לפגוע בה, לקלל אותה – מתהפך אל העצמי. הדובר בשיר כועס על עצמו לא פחות. ככה לפחות אני הבנתי את זה (ואולי כועס על עצמו שהוא כועס עליה, או כועס בכלל…). השורה האחרונה מוסיפה רובד נוסף לשיר, מעמיקה אותו. אני אהבתי.

הוספת תגובה

עליך להכנס בשם משתמש וסיסמה כדי להוסיף תגובה.