בתואנה של חגיגה / רונית בכר שחר  

אֶת הטָאטוּ שֶׁלָּךְ עָשִׂית בְּיוֹם הֻלֶּדֶת חֲמִשִּׁים
כְּשֶׁאַתְּ דּוֹחֶפֶת תּוֹר אָרֹךְ שֶׁל מַמְתִּינִים לְאָחוֹר בְּתוֹאֲנָה שֶׁל חֲגִיגָה
חֲמִשִּׁים הוּא זְמַן נִפְלָא לַחֲרִיטָה מְתֻזְמֶנֶת לְלֹא הַבְלָגָה
פַּעַם סָבַרְתְּ שֶׁזֶּהוּ גִּיל הַזִּקְנָה וְחָזוּתוֹ שֶׁל הַסּוֹף לָבוּשׁ בַּחֲלוּקֵי בַּיִת מִנַּיְלוֹן
כְּמוֹ אִמָּא שֶׁלָּךְ שֶׁלֹּא הִזְדַּיְּנָה אַף פַּעַם בְּעֶרֶב שַׁבָּת
בֵּין נֵרוֹת וְכּוֹס קִדּוּשׁ יֵין מֶרְלוֹ עַל מִשְׁטָח שַׁיִש חָלָק בַּמִּטְבָּח
כְּאִלּוּ בִּכְלָל מְשַׁנֶּה אִם מִישֶׁהוּ יִטְרַח אוֹ טָרַח
עַכְשָׁו מְקֻעְקַעַת אַתּ חוֹצָה כְּבִישִׁים בְּחֲצָאִית גִ’ינְס מִתְנַפַּחַת מְרֻבַּת טְלָאִים
כְּמוֹ בַּשְּׂמָלוֹת שֶׁדִּינָה תָּפְרָה לָךְ פַּעַם בִּמְכוֹנַת אוֹבֵר לוֹק תַּעֲשִׂיָּתִית
בִּזְמַן שֶׁהַשָּׁנִים הַצְּעִירוֹת שֶׁלָּךְ דָּקְרוּ לָךְ כְּמוֹ מַחַט חַדָּה עָמֹק בֶּחָזֶה
אָז כְּשֶׁסּוֹבַבְתְּ בִּרְחוֹבוֹת אֲחֵרִים וּבַלֵּב שֶׁלָּךְ צָמְחָה שְׁכוּנַת פַּחוֹנִים
מֵאֶלֶף תְּשַׁע מֵאוֹת אַרְבָּעִים וּשְׁמוֹנֶה
שָׁנָה שֶׁמִּישֶׁהוּ צָעַק עַצְמָאוּת
כַּמָּה זְמַן לוֹקֵחַ לְאַחַת לִחְיוֹת
וְלָאַחֶרֶת לָמוּת

,

מעבר לפינה: קריק, קריק / פנינה מלך

תגיות: ,

36 תגובות »

  1. רונית
    קצת רכבת הרים השיר הזה – המון עומס ודחיסות ותחושה של סחף מתפרץ – אבל ייתכן ומעט פחות עומס ודחיסות -היו מאפשרים לקורא קחת קצת אוויר ולהתחבר. שיובן – העומס והדחיסות הן מעלתו של השיר ונכון להשאירם במינון יתר – אבל טיפה “חלל” יאפשר לתת בו מבט קצת יותר מעמיק

  2. סיפור יפה, הגיבורה בת בלי גיל, כמה נחמד בחברת נשים כאלו.

  3. בוקר טוב לי באמריקה ויום עצמאות שמח לכולכם כאן.

    תודה

    רונית

  4. רונית,
    יש בשיר משהו רץ וממהר
    כן, צריך להספיק כל כך הרבה…..
    חג עצמאות שמח
    דבי

  5. מצויינת. דוקא הדחיסות ממלאה אותי טוב.
    תודה.

  6. שיר עם הרבה עצמה וכנות ואפילו תעוזה.

  7. נהדר!!!

  8. זהו שיר בו הדוברת מנסה להילחם נגד דיעותיה שלה על גיל 50 וחזותו המאיימת, המבשרת את הסוף. החשש של הדוברת שמא תמות בגיל בו מתה אימה, מבצבץ כאן לא פעם אחת. המלחמה שלה כוללת : – טאטו – כנגד השנים הצעירות שדקרו כמו מחט {טאטו} עמוק בחזה. – חגיגה- כנגד מישהו שצעק עצמאות מתי שהוא ב-48′. – זיון על משטח שייש – כנגד מצבת השייש בה זכתה האם. – חצאית ג’ינס מתנפחת המעידה על גיל צעיר כנגד חלוקי ביית מניילון. כן, היום לדוברת חשוב ומשנה מאוד אם מישהו יטרח. כַּמָּה זְמַן לוֹקֵחַ לְאַחַת לִחְיוֹת וְלָאַחֶרֶת לָמוּת. עצמאות שמח לנו, חג אזרחות שמח לך. ג’ודי.

  9. תודה שוב לכולכם כאן. אצלי בוקר תשע וחצי כעת עדיין לא יודעת אם ללכת לעבוד היום או סתם לקחת לי עצמאות מכל השגרה האמריקקית הזו.

    (:

    תודה רבה על התגובות.

  10. יפה

  11. אהבתי!

  12. קראתי ומולי עלה ענן אבק של יום חול בנגב, למה ? כי ברקע התנגן שיר הרעות והכל יחד היה 1950 ומשהו.

    (103 – מצעד עברי- כאן: http://www.103.fm/ )

  13. יופי שיר, וכל כך דוקר הכל
    הכי זה השמלה,
    ברכות לעוד חמישים, בקלילות, אולי עוד איזה טאטו :)

  14. רונית, השיר מרתק ומפעים!
    לכאורה חיבור אסוציאטיבי של מילים ותחושות “בתואנה של חגיגה”, ובתוך החריטה של “הטאטו שלך”, את מקעקעת אמיתות וקלישאות מחייךְ, לאורך השנים הצעירות והדוקרות, צועקת עצמאות במובן של אומץ לחיות. חג שמח!

  15. מילותיך כדורבנות!

    וגם דורכות לךי בדיוק במקום ההוא .

    ולמתעניינים באחרון הרי:

    http://stage.co.il/Stories/426838

  16. Again Toda

    Ronit

  17. אני דווקא אתחיל מהסוף: כמה זמן לוקח לאחת לחיות ולאחרת למות?
    לפי הדוברת בשיר בשבילה זהו גיל חמישים, גיל בו החליטה לשים פס על העולם – ולחיות
    באותו רגע היא השתחררה (“הרגה”) מהאם שבצילה חייתה את חמישים השנים הראשונות לחייה
    החיים והמוות הן בראש של הדוברת, יום החיים לאחת הוא יום המוות לשניה
    הכל מטאפורי מצד אחד, ומציאותי לחלוטין מצד שני.
    השיר מגלה את עולמה הפנימי של הדוברת, חושף אותו בלי כחל ושרק.
    כמו שרק את,רונית, יודעת.
    יופי!

  18. בדיוק כך, מדינה של טלאים, שיר חזק ויפה
    כמו שרק את יודעת לכתוב מתוך הקרביים.
    קעקוע זה לא שם גנאי, הייתי עושה אם
    היה לי כסף מיותר :)

  19. טוב !!!

  20. תודה לדיויד ולפנינית שבאו גם כן.

    הנה הלינק לדה מארקר קפה בו אני כותבת בשלוש וחצי שנים האחרונות.

    http://cafe.themarker.com/post/2167274/

    שמחה לראות אותכם גם כאן. גם את חבריי וגם את קוראי החדשים.

  21. היי רוניתי יקרה!

    דומני שקראתי איזה 7 פעמים, עד ששיחת טלפון מחברה שגרה נורא רחוק ושאני נורא אוהבת הוציאה אותי מריכוז… אבל מיקדה אותי במה שרציתי לומר לך :)

    כנראה שהיה לי קשה להגיב בפרסום הראשון של השיר, עקב הזדהות כזאת ואחרת, עם המשוררת ותיאוריה…

    הרי שתינו בדיוק באותו הגיל. את אמנם גדולה ממני בחודש פחות 3 ימים, אך יש לי תחושה מעציבה בתקופה האחרונה, שאני יותר קרובה ללבישת חלוק מניילון (פרחוני עם דנטל יש לומר למען האופטימיות ) מאשר לקיעקוע של אישה מרחפת (אופס…חשבתי שהכנפיים שלה הם שדיים ענקיים…) על שוקי , וחשיפתו בלבישת חצאית קצרה מג’ינס…

    גם אני חשתי בגיל 50 שזה הזמן לעשות משהו, אפילו מבלי הצורך להידחף בתור כל שהוא, פשוט לתפוס מקום בתור בחזרה לחיים שלי… כנראה שעמדתי בתור הא נכון, שכן אני עדיין עומדת שם… בתור… כבר 4 שנים… אבל לא בשל כך התכנסנו היום…

    כנראה שצריך לעבור את שנות הצעירות בצער מדוקר, ובשל כך להתחשל דייך בכדי למסור שוק בן 50 למחט עם דיו…

    נושא אותה “אחת” שהוכרזה לעצמאית בארבעים ושמונה, הפתיעני וגם לא, לכשהעמקתי חשוב…

    עצוב כל-כך לחשוב, שגם אם תפשוט מעליה את חלוק הניילון, אף אחד לא ירצה לזיין אותה יותר… הכי הרבה ימצא לנכון להכניס אותה לשק של פלסטיק… כזה עם רוכסן… כי זה מה שהיא שווה- משטח של שיש…

    ואת, את אמנם באמריקקה… אבל את חיה ובועטת, ולמדינה בת 200 יש יותר פז”ם אולי מאשר למדינה בת 2000, וכל עוד יש לך כבר זכות בחירה, נראה שאת יודעת לבחור תמיד נכונה :)

    וברכות על הפרסום! בסוף זה יהיה מפעל הפיס- הזוטא הזאת :)

  22. השיר מצוין זורם וקצבי
    היכולת לקבל את הגיל בהשלמה, אינה תכונה קשה כל כך. בעיני. אבל אין לי טענות למי שמרגיש צורך עז להלחם בכך – למעשה למרוד, כמו היה בגיל מרד הנעורים.
    ממליץ להתבונן בגוף בראי בעירום, עם הקמטים, הקפלים, ללא איפור. חוויה שלעתים אולי אינה מרנינה אך פוקחת עיניים. ואז הגדולה היא לומר – “כוס אומק, אז מה? אני חי/ה עם הגיל בשלום”. ואפשר גם לשמור על הגוף שייראה לא רע בגילנו, עם או בלי קעקוע.
    באשר לקישוטים ה”מצעירים” – חלקם בעיני הופכים למגוכחים, החל מגיל מסוים (לא ציינתי איזה), ובשלב מסוים אף לפאתטיים. בעוד שהיעדרם אינו מצביע על הזדקנות מואצת.
    אגב בני דורנו בהגיעם לגיל הורינו לא רק מרגישים בלב יותר צעירים – אנו גם נראים כך ומתנהגים כך ושוב – משמע שאיננו זקוקים לקישוטים כדי להרגיש כך.
    ובאותו עניין כל גיל יפה לסקס. כל עוד הרצון קיים ועומד. עם או בלי קעקוע או עגיל במה שמם.
    בעניין אחר – מי שלא הזדיינה בערב שבת (חבל) לפחות הכינה גפילטע פיש (פיכס)

  23. נפלא!!!!!!!!!
    וכן העיקר זה לחיות…

  24. תודה שוב לכל המגיבים החדשים והישנים שלי שעשו את כל הדרך ממקום וירטואלי אחר למקום הוירטואלי הזה.

    שמחה לראות אתכם פה.

    ותודה במיוחד לרונן ולכל צוות ‘זוטא’ שדאגו לפרסם את השיר.

    רונית

  25. האם לא נאמר “מי שטרח בערב שבת יאכל בשבת” ?
    את כבר יודעת שאין זה משנה אם מישהו טרח או יטרח, כי מי שהתכונן לעתיד כבר לא יוכל בבוא היום ליהנות מפירות עמלו.

    כבת מפוכחת למדת מנסיונה ומנצלת את החגיגות להצהיר על עצמאותך, אך אליה וקץ בה, את חוזרת לקעקע במקום אחר את מה שקעקעו בך בעבר, אז במקום חבוי מעיניים בולשות אבל לאחר ההשלמה הקעקוע גלוי מה שמלמד על השלמה וקבלה של עצמך.
    יופי של שיר.

  26. תודה שלי. תודה גם לכל השאר שאיני מכירה. וחבל שאיני מכירה אתכם. אוהבת להכיר את מי שמגיב לי. (:

    שמחה שאהבתם.

  27. השיר הזה דוקר בלב ובאותה עת ממלא שמחה, על החופש, האיזון והשמחה.
    עד מאה ועשרים!

    דפנה.

  28. אופס, חמישים? גם אני.
    חרטתי איקס על כאב אחד שמזמן פג תוקפו והוא לא ידע;
    דחפתי כמה ממתינים סבלניים מדי לראש התור אצלי;
    השנים הצעירות שלי מזינות ומזינות ומזינות אותי…

    תודה על שיר שדיבר אלי.
    הדס

  29. כל כך צבעונית. מלאת חיים גם דוחפת :) בת בלי גיל, כך נקראת לי. חיה וחוגגת. כתוב נפלא.

  30. משהו בכתיבה הקצבית הזאת שלך, מביא אתו אוירה, יש לך גם כישרון יוצא דופן, כתיבה אמיתית שאי אפשר להפסיק לקרוא ולהיכנס לתוך הדמות ולצעוד אתה שמה עם החצאית הזאת עם התלאים…כאילו שאת כותבת את הסיפור שלי.אוהבת מאוד, שירה.

  31. תודה שירה.

    תודה לעופר ולעופר השני תודה לגליה ולדבורה לשולמית לרחל ולגליתוש לאירית להדס לדפנה לשלי למיקי לשמעון לג’ודי ללימור ללואיס לרוחה למכבית לבופו לדיויד לפנינית למירי לרות ולכל מי שהביאני עד הלום.

    תודה.

  32. אוי שיט שכחתי את אירית (: תודה.

    שבת שלום לכולכם ולעורכים של זוטא.

  33. שיר אופטימי כמו שאנשים אוהבים, כיפי לקריאה, וביחוד – שיר אמיתי. תענוג!

  34. תודה עמית. אחד הדברים שאני שבה ושומעת מאנשים שקוראים אותי לאורך זמן זה שאני כותבת אמת.

    אין מחמאה גדולה מכך עבורי.

    תודה,

    רונית

  35. זה אחד השירים בשירה מודרנית, הטובים ביותר שקראתי ברשת.
    ממש כך.

    תודה רונית. את כשרון ענק.

  36. תודה אסתי.

    שמחה שבאת.

הוספת תגובה

עליך להכנס בשם משתמש וסיסמה כדי להוסיף תגובה.