קריק, קריק / פנינה מלך  

זה קרה במהירות העפעוף. מהר מכדי שאבין איך ומדוע זה קרה. בשנייה האחת הייתי על המדרגה העליונה. בידי שקית. פי מזמזם “תותים”. פניי לכיוון החלון ועיניי בוהות אל זוג העורבים השחורים שחלפו וקריאות קרע-קרע מהדהדות אחריהם. ובשנייה שאחריה: קריק, קריק ועוד קריק, שזו המדרגה האחרונה.
זמזום “תותים” הופסק באחת. תכולת השקית התפזרה לכל עבר. קרקרים – לפינה הימנית. קרטון שהתבלה עף שמאלה. קליפות הביצים – על פני המשטח כאבני שיש מרוסקות ומלוטשות.
גופי שרוע פרקדן על הרצפה המבהיקה. רגל ימין זרוקה ימינה והשמאלית – שמאלה. ידי האחת נאמנה בשמירה על ראשי. והשנייה – מחפשת, ממששת ומגששת אחר חלקי גופי האחרים. למרבה הפלא כולם במקומם. האיברים. אך לקום אי אפשר. אפילו בקרטוע.
עברו דקות וייתכן שעות. דממה. הספקתי לנמנם. כאבי חלפו, אך גופי עדיין מוטל על הרצפה הססגונית והריחנית עד שהדממה הפכה לרעש האדמה. קירות נרעדו. מדרגות רקדו. בולענים נפערו ואני נבלעתי בתוכם וה”תותים” נבלעו אי שם בתוכי.

,

מעבר לפינה: גוף / סרחיו דניאל צ’רטקוף

תגיות: ,

7 תגובות »

  1. המזונות מתפזרים לכל מקום, כשאנו רוצים לטעום מהם, קורה לכולנו. תפיסת הרגע כמו במצמת סטילס.

  2. ‘תותים’ לקח אותי לשיר הענוג והנפלא
    של יונה וולך, מה שיוצר כאן זמזום חושני נפלא
    וציפיה ברקע הנשברים באחת,

    וכן ‘נשבר ומתפרק’ (הגוף) על חלקיו:)

    אצל העורבים יש את התכונה של גנבת מזון מהירה
    וזה משתלב כאן במרומז באופן נפלא
    העורבים על קרקורם מנחיתים את המספרת ואת הזמזום
    אשר בראשה.

    הזכרת לי גם שני שירים שלי אחד על עורבים
    ואחד על ‘מעוף במדרגות’ שניהם מחוייכים גם הם:)

    תודה
    נהניתי לקרוא

  3. קוראים הסיפור בנשימה אחת בלי הפסקה.
    ספק סיפור מצחיק ספק סיפור בלהות.
    אך אין ספק שהעורבים תמיד מבשרים רעות.
    נהנינו רעייתי ואנוכי מהצגת המאורע המםופר בתמציתיות ראויה לשבח.

  4. אותי זה דווקא לקח לשיר של דליה רביקוביץ’ “בובה ממוכנת” אולי בגלל הקישוט שהיה לה על כובע הקש. מי יודע? והעורבים הם כבר משיר אחר “זכרונות חמים: “הייתי כעורב שנקוטו בו חבריו העורבים”.

  5. תיאור הומוריסטי וזורם של אירוע , לא מי יודע מה ,נעים….
    אהבתי
    אני מקווה שיצאת מהבולען .

  6. אהבתי את התיאור הפסטורלי של השקית ביד, זימזום התותים, וברקע קריאות העורבים כשלפתע נרעשה האדמה והופ – הכל קרס. מצב די ריאלי במדינתנו הקטנה.

  7. פנינה, ברוך בואו של הוולד לאור. תענוג להיזכר בטקסט הזה, שב אליי כעת אותו הצחוק עת שקראת אותו למול כולם בהבלטת המצלולים של כל הקרע, הקריק, הקרקרים… נהדר לצחוק על מצבנו לפעמים, להקליל את הקושי. שאלה לסיום (מתוך יומנה של אנה פרנק): מה משמיע 999 פעמים קליק ופעם אחת קלאק? תשובה: מרבה רגליים עם רגל אחת מעץ… (:

הוספת תגובה

עליך להכנס בשם משתמש וסיסמה כדי להוסיף תגובה.