נשיקות ליליות / זיוה גל  

הַמְּאַהֲבִים שֶׁלִּי נָשְׁרוּ מִזִּכְרוֹנִי
כְּמוֹ תָּאִים מִגּוּפִי
לַסְּתָיו הַזֶּה יֵשׁ טַעַם שֶׁל אַלְצְהַיְמֶר
מְרַפֵּד אֶת הֶחָצֵר
בִּתְחִיחוּת עֲמֻמָּה.
כְּשֶׁהִיא מְקַבֶּלֶת פָּנָיו בִּנְשִׁיקוֹת לֵילִיוֹת
וְשִׁבְרֵי עָנָן מַתְרִיסִים בְּעָצְמָה
רְגָבִים,
אֲנִי קְצָרִים וְחַשְׁמָל.
(הַאֲדָמָה בַּחוּץ הַחוֹשֶׁקֶת
בְּרֶטֶט קְשִׁישִׁים אֲפֹרֵי שֵׂעָר).

,

מעבר לפינה: הו ג’וני / נדב מאיר

תגיות: , ,

17 תגובות »

  1. הסוגריים יפים0 מאוד וגם נשירת המאהבים כתהליך פיזיולוגי ומחלת השיכחה שמביא הסתיו , חשתי את יופי השורה ושיברי ענן מתריסים בעצמה רגבים , אם כי נראה לי שלא הבנתי אותה לגמרי -האם את מתכוונת לדמיון שבין העננים לרגבים ?

  2. שיר חידתי, יפה מחיקת העבר, ובאשר להווה? ובאשר לעתיד?

  3. מעולה ביותר.

  4. שיר מרתק ובעל עוצמה. הקישור בין תשוקה לזקנה דווקא, בצד היותו מפתיע הוא מאוד נכון. התשוקה היא בת-בלי-גיל וכדאי לזכור זאת גם בעולמנו הסוגד לצעירים. “…רטט קשישים אפורי שיער” – בשביל זה בלבד כדאי לקרוא את השיר. אהבתי גם את “תחיחות עמומה”. בעצם, אהבתי הכל.יופי של שיר.תודה.

  5. טוב

  6. אני שמחה שסופסוף התאפשר לי להיכנס לזוטא.
    שיר נהדר והמטאפורה מוחשית ומרגשת:
    לַסְּתָיו הַזֶּה יֵשׁ טַעַם שֶׁל אַלְצְהַיְמֶר
    מְרַפֵּד אֶת הֶחָצֵר
    בִּתְחִיחוּת עֲמֻמָּה.

    לגבי הקצרים והחשמל, כמדומני שכבר ניתקלתי בתיאור זה באחד השירים הישנים שלך ולטעמי זו קרן אור בתוך כל העצבות.

  7. ברשותכם וברשות המערכת,

    חשוב להאיר הערת ביניים
    שהתגיות הן על דעת המערכת
    כולל “זקנה”.

    ובהמשך להערת הביניים,
    עבורי השיר אינו עצוב כלל
    וגם לא ממש חשוב מה עבורי
    ברגע שהשיר פורסם, אך שייכתי
    את הקריאות המכובדות
    לתגיות המכתיבות
    את הקריאה באופן לא מודע,
    אם נרצה או לא:)

    שלכם/ן
    זיוה

  8. לשיר הזה יש טעם של אלצהימר (אולי האדמה החושקת ברטט.. יודעת מזה הטעם הזה).

  9. רוחה שפירא יקרה,

    לא אענה לך באותה רוח הניגוח
    למעט פעם אחת שהגבתי לך בצלמך, למען השיקוף.

    אברך אותך רוחה, בהצלחה בערב זוטא
    הוזמנתי גם אני לקרוא בערב זוטא מס’ 2
    ומאחר ועברתי ניתוח לא התאפשר לי.

    רק טוב לך!
    זיוה

  10. תודה מקרב לב,
    על קריאותיכן
    ולכל אחת בנפרד:
    סיון, גליה, איריס אליה, חנה קב-רוט, bfou, lola bar

    שלכן בהערכה,
    ובברכת סופ”ש נעים
    זיוה

    תודה כמובן למערכת ‘זוטא’
    על אנשיה היקרים

  11. נשיקה לילית יפה ועדינה

  12. זיוה יקרה!
    יתכן שתגובתי הספונטנית לשירך, נבעה מתגובתך הקצרה ההיא לשירי הקצר ההוא.
    (אולי לא הבנתי את ה”שיקוף”.)
    אני מצטערת שהשתמשתי בחומרי שירך בדרך מקנטרת.
    תודה על ברכתך. קבלי גם שלי – לבריאות וכל טוּב! רוחה

  13. זיוה,
    אני אוהבת את המטאפורה שאת משתמשת בה
    להמחיש את מצב עונת הנפש תוך התבוננות מן הפנים
    אל החוץ, אולי אל האני האחרת. ההתבוננות הזו
    מבריקה כברק, מקצרת, אולי את הזמן, מקבעת את הרגע.
    תשוקת האדמה יוצרת דיאלוג של חיים ומוות
    ובונה את נצחיותם של רגעי התשוקה.
    תודה על שיר יפהפה.

  14. יקיר יקר,
    תודה מאוד

    מזי,
    אני אוהבת את האינטלגנציה
    שאת משתמשת בה:)
    תודה מקרב לב על קריאה נהדרת

    חג עצמאות שמח
    זיוה

  15. מה אומר ומה אדבר. האמת, התגובות של קוראיך שהם כנראה אוהבי שירה, סייעו לי להבין את השיר, מה שכן, אחרי ההבנה באה האהבה, הבנתי ואהבתי!

    שלך, אורי

  16. אורי יקר,

    תודה רבה!

  17. השיר שלך, זיוה, נוגע בי במקום מדויק בלב

    הַמְּאַהֲבִים שֶׁלִּי נָשְׁרוּ מִזִּכְרוֹנִי
    כְּמוֹ תָּאִים מִגּוּפִי
    לַסְּתָיו הַזֶּה יֵשׁ טַעַם שֶׁל אַלְצְהַיְמֶר

    מאוד אוהבת את הדימוי של נשירת המאהבים כעלים של סתיו,
    אבל עוד יותר מכך את החיבור של כל זה לאלצהיימר.
    הפירוק המתואר נפלא ועצוב עצוב.
    אנחנו חיים ומתים וחיים שוב.

    תודה!

הוספת תגובה

עליך להכנס בשם משתמש וסיסמה כדי להוסיף תגובה.