הו ג’וני / נדב מאיר
ג’וֹנִי עַל הַבָּאר
נִרְאֶה כְּמוֹ בַּחוּרָה
עוֹשֶׂה אֶת הַסִּבּוּב שֶׁמֵּבִיא אוֹתִי
יָשָׁר אֶל הַסְּדִינִים הַשְּׁחֹרִים שֶׁלּוֹ
הוּא מִתְחַנֵּן אֵלַי
אֲנִי לֹא מַקְשִׁיב
וּמְלַכְלֵךְ לוֹ אֶת הַסְּדִינִים
בַּלּבן שֶׁל הָעוֹר שֶׁלִּי
וְהוּא מִתְמַתֵּחַ עָלַי
שְׂפָתַיִם אֲדֻמּוֹת פַּפְּרִיקָה
אֲנִי בּוֹעֵר לוֹ מִבִּפְנִים
מִתְאַהֵב בַּהַרְגָּשָׁה הַנּוֹהֶמֶת
ג’וֹנִי ג’וֹנִי
חָלָק חָלָק וּמָתוֹק שֶׁלִּי.
,
משעשע.
סדינים שחורים הם עכשיו באופנה, גם לי יש כאלה.
מדבר!
אהבתי את הלכלוך הלבן על הסדינים השחורים.
בוער לו מבפנים – איזו עוצמה.
יופי של שיר.
שיר חושני מלווה בקריצה. כתוב נהדר!