קאנטרי קלאב / רות גזית ארגוב  

רֵיחַ רַע
עָמַד בַּמֶּלְתָּחָה שֶׁל הַבְּרֵכָה
אֵדֵי זֵעוֹת וּמִפְשָׂעוֹת
וּפִטְרִיוֹת רַגְלַיִם יְגֵעוֹת
וְשִׁעוּלֵי לֵחָה
וּכְלוֹר
וְהַבְּגָדִים שֶׁלִּי אֻלְּצוּ
לִבְגֹד בָּעוֹר.

בִּשְׁאוֹל הַסָּאוּנָה הָרוֹתַחַת
הִתְמָרְקוּ מוּלִי מְשֻׁלָּשִׁים שְׁחוֹרִים
וּמַפָּלֵי בָּשָׂר יָנְקוּ
סִיכוֹת וּמְשִׁיחוֹת
שִׂיחוֹת בְּטֵלוֹת
אֶבְרֵי נָשִׁים פְּרוּשִׂים
הַכֹּל הָבִיל
פֶּרְסֶפוֹנֶה בַּת שְׁתֵּים- עֶשְׂרֵה נִכְלֶמֶת
בְּלִי אֲוִיר
הָאִם הַנְּשִׁימָה שֶׁלִּי תִּשְׂרֹד עַד הָאָבִיב?

,
מעבר לפינה: מירה צדר

תגיות: , , ,

22 תגובות »

  1. שיר מצוין!
    חזק ביותר האופן בו עוברת תחושת הגועל הקיימת במלתחות הברכה, במיוחד בחורף, שבו הכל סגור ושיעולי הלחה רמים, ובכלל היכולת להפוך את התפיסה של חווית ילדות של הקאנטרי והבריכה, חוויה שבדר”כ נתפסת ככייפית מאד , לחוויה מזויעה, המכוננת באופן כמעט מסוכן גם את תפיסת הנשיות והגוף של הנערה בתחילת ההתבגרות שכמו נידונה להיגעל מהעניין לשארית ימיה : “פרספונה בת שתים – עשרה נכלמת”. הזכרון הדוחה כמו נחרט בגופה-מוחה-לבה של הנערה המבולבלת, הנכלמת בין כל הזוהמה ואברי הנשים , המתוארים כאן ברמיזה דקה, כמעט בלי להיות מתוארים, במילה אחת “פרושים”, כדוחים ומרתיעים למדי..
    יפה גם עניין האוויר הסוגר את השיר- מזכיר את הקושי, בעיקר עבור ילדים, לנשום במים “להשאיר את הראש מעל המים”, וכאן את הקושי לנשום במלחתחות המחניקות .(שתיאורן הקשה משרה אווירה קצת שואתית).
    יפה ומרגש עד מאד.

  2. תפיסת הנשיות העצמית וקבלתה באמצעות הסביבה
    שבדרך כלל מכוסה- וכאן נחשפת לנפש רכה
    וכמו זרקו אותה למים לבדה,
    כחלק מתהליך התבגרות מוכר.

    עיצוב נהדר בשיר של הרעיון.

    תודה
    זיוה

  3. שיר מוסיקלי מאד, מזכיר גם את המלתחות של חדר הכושר.

  4. תמונת פרספונה בת ה-12 בשאול המלתחה ריגשה אותי עד דמעות.שיר רווי אוירה ומשרטט דיוקן ילדה בצורה מאד אכספרסיוניסטית.תודה על השיר
    עפרה

  5. בבית הראשון הטון הרכלני הזה עם ווי החיבור מעבירים נהדר את אווירת המלתחה. בבית השני מוגברת הרתיעה מהנשיות כפי שנשים יכולות לראות, בלי הילה, בלי רומנטיקה מפוברקת – שיר נהדר .

  6. שיר מצויין. העלה באפי את הריחות עצמם…מצליח להעביר גם את הדחייה וגם את הסקרנות. ואי שם, עמוק מאד – גם חוט דק של חרדה מפני העתיד.

  7. שיר מצויין.מאפשר להתחבר לחוויה המוכרת-מביישת-מסקרנת מגיל ההתבגרות של כל נערה .ההתחברות המיידית מגיעה בזכות הפרטים הבוטים -ככה כמו שהם נראים במלוא אנושיותם בלי צנזורה.
    השורה-”הבגדים שלי אולצו לבגוד בעור”-נפלאה.
    המחנק הפיזי והנפשי ממה שנצפה ומה שעוד צפוי כאשה מועבר מיידית יש אפילו תחושה שואתית-מלתחות נשים ובנות אין אויר הכל דחוס מפחיד..
    לכאורה חוויה פשוטה של מלתחת נשים בקאונטרי קלאב אך הכותבת מגלה בחוויה הזאת רבדים אנושיים עמוקים ומציגה אותם בפנינו בצורה מוצלחת ביותר.
    אוה מורסיאנו

  8. התגלות הגוף דרך צפיה והתחככות בנשים אחרות שחלקן כבר לא אביביות כמו הדוברת.

    שיר יפה מאד. מלא אוירה.

  9. שיר מקסים.
    העיניים הבוחנות איבר אחר איבר לא מחמיצות שום פרט, אפילו פטרת מתגלה בכפות הרגליים היגעות.
    הידיעה מהו מקור הריחות הרעים מגלה ילדה מאד בוגרת לשתים עשרה שנותיה.

  10. אני מצטרפת לכל התגובות מעלי. שיר מצויין.
    תודה.

  11. בדיוק בגלל זה ביטלתי את המנוי שלי לקאנטרי. תודה, רותי, על שיר “אחר”, שהוא גם מצלמה נסתרת.

  12. הקושי באינטימיות, כשילדים זה קושי עצום, ובבגרות נהייה מביך ולא נעים. בעיקר כששאר הנשים סביב מרגישות כל כך נח במפלי גופן…
    נושא מעניין וקשה.
    הגועל וחוסר הנוחות, הדרישה האישית לפרטיות ולהצנעת הגוף.

  13. שיר חזק מאוד. התאורים הבלתי מחמיאים לנשיות מהווים מטפורה למצב נפשי חונק שתוהה אם הנשימה תחזיק עד האביב. השורה האחרונה מבטאת את היאוש העמוק.
    יופי של שיר!

  14. הריח כל כך חזק שקשה לעמוד בו..
    כל הכבוד!

  15. כמו ציור של פיקאסו

  16. במקום שיוצאים ממנו רעננים
    נחשפת ההונאה שבהנאה

  17. תודה רבה לכל מי שהגיב לשיר.
    הפרשנויות המדויקות, הרגישות, והמעמיקות שנכתבו כאן הן עבורי מתנה גדולה.
    תיקון למחנק השאול ובדידותו.

    רותי

  18. רותי
    ולהוסיף על כל מי שהגיבו לפני, אי אפשר להחמיץ את הפער העצום בין אשליית גן העדן של הקאנטרי קלאב לבין הגהנום במציאות המלתחות. וכמובן המיצוי של מכמני השפה כדוגמת “סיכות – שיחות”.
    כה לחי

  19. אריג יפהפה מחוטים דהים שחוקים ורפויים של מציאות.
    את דמטר או פרספונה?

  20. אהבתי מאוד את הבחירה לעצב את החוויה הטראומטית דרך סיפורה של פרספונה. חוץ מזה, כתבו כאן הכל – יופי של שיר. מחכה לעוד,
    טל

  21. האווירה בשיר מחשמלת ומצמררת, מעבירה ריחות ברורים ומראות מוכרים ולא נעימים במדויק.
    כול הכבוד! אהבתי מאוד.

  22. רותילה השיר מצוין לדעתי.
    הכותבת מיד זורקת את הקורא פנימה אל הסיטואציה המחניקה.חשים כיצד הריח הרע עומד ממש יש לו נוכחות.
    ומיד מופיעים התאורים הציוריים-חושניים,על דרך השלילה-”אדי זיעות ומפשעות”.
    והתאור המחניק גובר “פטריות רגליים יגעות”.ואם לו די בתאור,מקבל הקורא את אלמנט השמע “ושעולי ליחה”.לא זה לא מספיק,תחנק גם עם טעם וריח הכלור.
    בבית ב’ המשוררת מורידה אותנו לשאול הרותחת כמו יורה ושם למטה מופיעות תמונות ארוטיות מושכות-דוחות מחוזקות במיצלולי לשון מודגשים: סיכת משחות,שיחות,פרושות,
    הכל הביל…
    “האם הנשימה שלי תשרוד….” לסיכום תאור יחודי של חויה טראומטית, לכאורה במקום טרויאלי בקאנטרי.

הוספת תגובה

עליך להכנס בשם משתמש וסיסמה כדי להוסיף תגובה.