* / יעל הלוי  

אֲנִי מַקְשִׁיבָה לְאַט
הַהִיא שֶׁסוֹרֶגֶת
מַעֲלָה עֵינַיִם וְרֻדּוֹת
וְעוֹד עֵינַיִם וְרֻדּוֹת
וּמְחַבֶּרֶת לְשׁוּרָה.
נוֹצַר שָׁם סִלְסוּל פִּרְחוֹני
שְחֹר בּצִדוֹ.
הַּפֶּתַח מְאַפְשֵׁר אֶת הַסִּלסוּל
הַסִּלסוּל מְאַפְשֵׁר אֶת הַּפֶּתַח.
****** *********** *********
הַצְּבָעִים שֶׁלוֹ עֲדִיניִם
הָיִיתִי אוֹמֶרֶת עִפָּרוֹן HB
אוּלַי קְצָת 2B פֹּה וָשָׁם.
אֶת הַשִׂיחָה שֶׁלָנוּ אֲנַחְנוּ סוֹרְגִים
בִּשְׁתֵּי מַסְרֵגוֹת. אֲני תוֹרֶמֶת אֶת הַפְּתחִים
וְהוּא מַעֲלֶה עֵינַיִם. חוּט הַצֶּמֶר יוֹצֵא לָנוּ
מֵהַפֶּה. בְּעֵצם לֹא. הוּא נִטְוָה בֵּין שָׁמיִם לְארץ.
וָרֹד, וְשָׂעִיר בְּמִקְצָת
מוֹלִיךְ חֲלוּדָה וַאֲבַק כוֹכָבִים. נִגְמְרוּ לָה הַמִּלִּים
פִּתְאוֹם אֵין מַה לַעֲשׂוֹת עִם הַפֶּה.
הַפָּנִים הִתְרוֹקְנוּ     הִיא מִסְתַּכֶּלֶת
בְּחֻלְשָׁה דֶּרֶך הַחַלּוֹן.
כַּף יָד מַגִּיעָה כְּדֵי לְנַחֵם
אֶת הַפֶּה הֶעָזוּב.
אֶת הַמַּחְשָׁבוֹת הִיא תַּחְשֹׁב מֵעַתָּה
לְבַד. רַק סֶרֶט הַקּוֹלנוֹעַ
שֶׁמְּשֻׁדָּר עַל מָסַכֵּי חַלּוֹנוֹת הָאוֹטוֹבּוּס
יַחֲזִיר לָה מַבָּטִים אֲדִישִׁים
וּמְלֵאֵי תֹּכֶן.
נִשְׁאַר לְהַבִּיט בַּיּוֹמָן
לִמְדּוֹד תַּאֲרִיכִים.

,

מעבר לפינה: מצבי צבירה / ת. נשייה

תגיות: , ,

9 תגובות »

  1. אני חושב שהצלחתי ללכת עם החוט הסרוג עד הסוף, ונהניתי!

  2. הי יעל השזירת החוט הוורוד היא מענינת מובילה לאן שהואהולך ומה הדרך שלו

  3. נראה שהיא סורגת לתינוקת, מה שבהחלט משמח.

  4. נסיעה באוטובוס מעניינת מאוד:)

    בראשון, השחור נדחק לצד.
    רק לסלסול הוורוד יש חיבור
    לפרוח.
    ובכל זאת יש פתח
    רב משמעי מאוד
    שכן יש כאן מבט מבעד חלון.

    השני,
    ממשיך אותו לשיחה בין הדוברת לנמען
    באנאלוגיה ועל רקע הסריגה הוורודה
    ההופכת לרישום עדין המאפיינת את הנמען.
    ומכאן מעוף פיוטי נהדר הרוקם יחסים
    שאינם חד משמעיים.

    ואולי היושבה ליד החלון ורוקמת וורוד
    מבעד חלון
    היא אותה אחת המשוחחת בראשה
    עם מחשבותיה (סרט המסכים) כלפי הנמען
    וכלפי החיים המובלים לדיאטת יומן.

    משחק שנון בין מילים (שיחה/ שתיקה-פה עזוב) ועיניים (מבט/סריגה).

    לקח לי זמן,
    נהניתי מאוד
    תודה

  5. יעל מקסימה, שיר רגיש ומעורר השראה, מעניין ומאתגר את הנפש והרוח.
    אהבתי את משחקי המילים והדימויים שלך.

  6. נוגה ועצוב בעיני. כמו געגוגעים לבן-זוג שאיננו עוד.

  7. לקשור את הזמן החסר, להדק שלא יפרם , יותר ויותר, גם אני ראיתי בו געגוע למי שעזב
    שיר יפה שדימנוייו יחודיים

  8. בנתיבי החיים כל התחלה היא סגירה של מעבר קודם
    ובה בעת כל סגירה היא פתיחה של פתח אחר
    וכך הסריגה סוכרת ופותחת לסירוגין.
    הַּפֶּתַח מְאַפְשֵׁר אֶת הַסִּלסוּל
    הַסִּלסוּל מְאַפְשֵׁר אֶת הַּפֶּתַח

  9. איזו רגישות…
    “למדוד תאריכים” הוא ביטוי מקסים ומדוייק וכך גם: “אֲני תוֹרֶמֶת אֶת הַפְּתחִים
    וְהוּא מַעֲלֶה עֵינַיִם”.

הוספת תגובה

עליך להכנס בשם משתמש וסיסמה כדי להוסיף תגובה.