מצבי צבירה / ת. נשייה  

בְּנוֹבֶמְבֶּר הֵבֵאנוּ אֶת הַשֶּׁלֶג לְשִׁיקָגוֹ.
הִתְרַגַּשְׁנוּ כָּל כָּךְ מֵהַפְּתִיתִים שֶׁהֵגִיחוּ
מִשָּׁמַיִם כְּחֻלִים וְהִרְגַּשְׁנוּ
אֶת חַיֵינוּ הַנִפְרָדִים נִשְׁזָרִים
יַחַד לְמִבְנֶה פְרַקְטָאלִי צָחוֹר.
בְּאוֹתוֹ רֶגַע לֹא זָכַרְנוּ

אֶת גוֹרָל הַשֶּׁלֶג:
לְהֵרָמֵס תַּחַת רַגְלֵי זָרִים
וְלִזְרֹם כְּמַיִם עָכוּרִים
לִתְעָלוֹת הַבִּיוּב שֶׁל הַכְּרָךְ.

,

מעבר לפינה: פקק / עליזה הרט

תגיות: , ,

13 תגובות »

  1. זה השיר בעיניי
    ללא הפתיחה:

    בְּאוֹתוֹ רֶגַע לֹא זָכַרְנוּ

    אֶת גוֹרָל הַשֶּׁלֶג:
    לְהֵרָמֵס תַּחַת רַגְלֵי זָרִים
    וְלִזְרֹם כְּמַיִם עָכוּרִים
    לִתְעָלוֹת הַבִּיוּב שֶׁל הַכְּרָךְ.

  2. טעות שלי התכוונתי כך,
    בעיניי הרבה יותר חזק

    בְּנוֹבֶמְבֶּר הֵבֵאנוּ אֶת הַשֶּׁלֶג לְשִׁיקָגוֹ.
    בְּאוֹתוֹ רֶגַע לֹא זָכַרְנוּ

    אֶת גוֹרָל הַשֶּׁלֶג:
    לְהֵרָמֵס תַּחַת רַגְלֵי זָרִים
    וְלִזְרֹם כְּמַיִם עָכוּרִים
    לִתְעָלוֹת הַבִּיוּב שֶׁל הַכְּרָךְ.

  3. הסוף חזק.

  4. עבודת תיוג רעה לשיר טוב. (ברור לי שלא אתה תייגת)
    שלג או לא שיקאגו או לא, כולנו היינו שם :-) גם בתעלות הביוב.
    אמנם בשיר משורטט תהליך מאד מסויים של שינוי מצבי צבירה
    אבל נזכור גם שאפשרי תהליך הפוך:
    מי מדמנה שמזדקקים לאדי מים
    ובתורם מתעבים לעננים שמצניחים מבנים פרקטאליים מושלמים
    של שלג.

    איציק.

  5. מסכימה חלקית עם זיוה. גם בעיניי השורות 2-4 מחלישות מעט את השיר אבל על המבנה הפרקטאלי לא הייתי מוותרת. זה מוסיף לשיר רובד של שפה מדעית קרה שהניגוד בינה לבין הרגש העולה מסוף השיר – מחזק ומוסיף.

  6. מבנה השיר עם המבט האופטימי מדגישים את תחושת הכאן ועכשיו .
    מה שיהיה אחר כך …..
    אהבתי .

  7. יש כאן ניגודיות מעניינת. ציון של מעבר מאיגרא רמא לביקרא עמיקתא.
    מאיגרא רמא = מֵהַפְּתִיתִים שֶׁהֵגִיחוּ מִשָּׁמַיִם כְּחֻלִים
    לבירא עמיקתא= לִתְעָלוֹת הַבִּיוּב שֶׁל הַכְּרָךְ.

  8. מצטער חברות וחברים

    גם משוררים וסופרים חייבים במינימום מידע על העולם הזה! מי שאינו יודע שזה לא חוקי ולא סביבתי להוריד מי גשם ושלג למערכת הביוב הוא בור ועם הארץ.

    מי גשם או שלג לביוב עוברים למערכת טיהור יקרה ביותר ומבזבזים משאבי אנרגיה יקרים כדי להפרידם מהסחי שבביוב. ומצד שני הם הולכים לאיבוד במאזן המים לשתייה המתדלדל של האנושות. בכל ישוב מערבי מודרני יש מערכות ניקוז למי גשם ושלג שמובילים לנהר או לבארות חילחול למי התהום ותורמים למאזן מי השתייה השפירים או להשקייה בחקלאות.

    לעומת זאת הביוב הולך בנפרד למתקני טיהור שמייצרים, בעלות כבדה, מים לחקלאות מוגדרת שיכולה להתקיים על מים משומשים- ממוחזרים.

    שירים וסיפורים שמיוסדים על ידע מעוות אינם ראויים בעיני לקריאה. וצר לי גם על המערכת שלא מבינה זאת.

  9. ראובן יקר, אתה צודק בהחלט.

    אני מנצל תגובתך כאן כדי לקרוא לשכתוב שיריהם וסיפוריהם של פו (הלא עורבים לא מדברים), בודלר (אישה אינה טיגריס, אלא אם הוא זאופיל), ביאליק (הכוכבים מעולם לא רימו אף אחד. הם אינם אלא צבירי גז. מה עבר לו בראש, לעזאזל?), בורחס (מינוטאור?! עיוותי זמן? נו באמת), את האודיסאה (הומרוס הזה מגזימן סדרתי), נאבוקוב (מי שמע על אסיר אחד המוחזק במצודה שלמה? זה הרי גם בזבוז וגם מנוגד לכל תקנה בינלאומית)…

    האם יש צורך להמשיך?

    הרגע, ידידי. אם השיר לא מוצא חן בעיניך ומכיל, לדעתך, אי דיוקים מנקרי עיניים, כתוב זאת בלשון יפה המכבדת הן אותך והן את הכותב. לחילופין, כמובן, אתה מוזמן לצקצק בלשונך ולעבור לקטע הבא.

  10. למר ראובן אדיבי. תגובתך גסת הרוח מגלה בורות בכל מה שנוגע לשירה בפרט ונדמה לי גם לאמנות בכלל. על כל פנים, שירה אינה דו”ח אקלימי או אקולוגי וגם לא מניפס ירוק-עד (אלא אם היא חפצה בכך). כדאי שתקרא היטב את דברי איל שהגיב בצורה מנומסת ומשכנעת, לא שהרווחת את זה. ועליך ניתן לומר, הפוסל – במומו פוסל (דיברנו על בורות?). באשר לשיר אני מצטרפת לדעת קודמי – הוא שיר יפה, עצוב ומשכנע.

  11. חברים יקרים, מה קרה?
    ראובן הגיב באדיבות ואפילו טרח להצטער בראשית דבריו.
    יש הרבה אנשים וגם כאלו החוטאים בכתיבה, שחושבים שכל ביטוי כתוב במילים אמור לחזק חוקים, תקנות ולעשות סדר בעולם.
    במקרה הזה ובמקום הזה זכותו של הכותב, לעניות דעתי, להגיב בדרכו על הנאמר ולהסביר את דעתו למה אי אפשר לכתוב שיר על מצבי צבירה מבלי להיות בעל ידע בנושאים שהשיר נגע בהם, ואפילו זכותו להרגיש חרד מכך שהשיר אינו מבין את מה שנראה בעיניו חשוב לדעת ולתקן. בודאי שאין בדבריו בורות וגסות רוח, אולי פשוט תעה ודרך מבלי דעת על כוכב שלא מן העולם הזה.
    סובלנות כתגובה, היא גם מסימניה של תרבות הכתיבה. חג שמח!

  12. אני חייב לומר שתגובתו של מר אדיבי היכתה אותי בהלם, ולמעשה אני עדיין לא בטוח שלא נועדה כפארודיה. אייל כתב בצורה שנונה ומתחכמת, אבל מתוך דבריו אולי חשוב להדגיש באופן ישיר את העובדה שאין לשירים שום מחויבות לשקף בהכרח את המציאות (החוקית, הסביבתית או מה שלא יהיה).
    ניתן, כמובן, לטעון שהיה מדויק יותר לכתוב ‘לתעלות הניקוז’, ואם מר אדיבי היה מתייחס לשיר ככלל, למטאפורות הכמוסות בו ולאמירה שלו על קשרים בין-אישיים – ואז בסיפא של דבריו מציע תיקון כזה – בהחלט היתה ביקרותו מוסיפה ומלמדת. אבל הטענה שאיכותו של השיר תלויה בשאלה האם בחר המחבר בתעלה הנכונה להזרים אליה את השלג (ובעצם, הוא אפילו לא מזרים אליה את השלג אלא מבכה את זרימתו לשם) מבלבלת באורח מוחלט בין העיקר לטפל, בין הפרט לכלל ובין החלק לשלם.

  13. כבר אמרו המשוררים הקדמונים שמיטב השיר הוא כזבו
    ומכאן שמעלת השירה אינה בדיוק המדעי שלה
    אדרבא מהותה של השירה שהיא פורצת את גדרי הדיוק המדעי
    בקשה לדיוק מדעי יהפוך את השירה לטקסט
    הלקוח מתוך ד”וח מעבדה.

הוספת תגובה

עליך להכנס בשם משתמש וסיסמה כדי להוסיף תגובה.