משהו מפורק / זיוה גל  

פִּגְעֵי הַלְּחִימָה / נִבָּטִים מֵעֵבֶר לַדֶּלְפֵּק / חֲמֵשׁ אֶצְבָּעוֹת וּזְרוֹעַ
וְעוֹד יָד אַחַת / מְדֻלְדָּלָה / מַשֶּׁהוּ מְפֹרָק / שְׁתֵיהֶן
סוֹפְקוֹת כַּף / מְנַסּוֹת לַחֲבֹר לַגּוּף / בְּכָל הַכֹּחַ
עוֹתְרוֹת לְהַלְחָמָה

,

מעבר לפינה: מבקש את נפשי / שמעון ריקלין

תגיות: , ,

16 תגובות »

  1. אהבתי את המעבר מ’הלחימה’ ל’הלחמה’ (ושמא גם ל’החלמה’?), כאשר בדרך חופפים והולכים ונבנים – גוף הטקסט והגוף שבתוכן הטקסט, כמו נבואה המגשימה עצמה.

  2. תמונת שבר מכמירה. יפה מאד.

  3. בעיני שיר פוליטי.

  4. שיר קשה ומרגש. מביע הן את השברון והן את הבקשה לתיקון. זה יכול להיות גם לאיברים הפיזיים וגם לשבר פנימי.

  5. מציאות חדה כתער.

  6. שיר יפה ביותר המתאר בתוכנו ובצורתו את חווית הפרוק לאחר מלחמה. הטורים מופרדים בקווים נטויים המעניקים את האפקט של הגדים סטקטואים, לא מחוברים, המדגישים בצורה את חווית הפירוק. הידיים נמצאות במצב מפורק זו כלפי זו ושתיהן כלפי הגוף, אך הן אינן פאסיביות. הן סופקות כף גם כביטוי לצרה שנפלה עליהן אך גם כניסיון לחבור שוב לגוף, לחבר מה שאולי לא ניתן יותר לחיבור. אולם רצונן נחוש להתחבר שוב “בְּכָל הַכֹּחַ
    עוֹתְרוֹת לְהַלְחָמָה” שיכול אותיות של מלחמה.

  7. שבירת השורות שלך, זיוה
    הן אמצעי מושלם להעביר את הרגש בשיר,
    בו פגעי המלחמה יוצרים חוויה קשה של פירוק,
    פירוק האברים, אברי הגוף ואברי הרגש
    פירוק הנפש, המנסים להתאחות יחד לגוף אחד,
    ליד חזקה ולזרוע נטויה להתחבר לכוח אלוהי,
    כמו בריאה, שיבה למקום בטוח ושלם.
    שיר מצוין, מזוקק, עשוי היטב.
    תודה, מזי

  8. ישנוכאן מאמץ קצר מועד לאחד את המילים ומשחקן כגון: “מלחמה” ו”הלחמה” לכדי רעיון מגובש.
    מצטער, זה עדיין לא שיר.

  9. עודד לשם, כתבת: “זה עדיין לא שיר” – צר לי, אך אין בביקורת מעין זו ממש.
    יש רף גם לביקורת שירה. ביקורת כשלך אינה לגיטימית, ויש בה משום הפגנת בורות יותר מאשר אמירה של ממש. ואני שואל אותך, לשם – מהו אם כן שיר?
    יש כאן ניסיון לבקר את השיר, אך לצערי, ניסיון זה כשל. כדי לנסות להפכו ללגיטימי היה עליך לפרוש לנו משנה, מה עושה שיר לשיר. יש לי יסוד אֵיתן להניח שלא תנסה בפורום כזה לפתח שאלה גדולה זו הנוגעת לשירה בכללותה.
    אני מציע לך, עודד, קצת צניעות בתגובתך הבאה.

    פיני רבנו.
    משורר

  10. שיר מצויין וקשה הממחיש לנו באמצעים מזעזעים מהי מלחמה.הוא מיטיב לתאר את הדיסאוריינטציה הגופנית והנפשית של מצב פוסט טראומטי.

  11. עמית יקר,
    תודה על נקודת מבט.

    איריס יקרה,
    ברגישותך חשת שבר.

    גליה יקרה,
    אולי כוונתך לשיר חברתי?
    ניתן להביט כך גם על החברה, על-פי השיר,
    על-פי כוונתי.

    נורית יקרה,
    איברים פיסיים ושבר פנימי
    אכן, ואם מותר לי להוסיף
    גם במבט אישי
    וגם במבט כללי- חברתי.

    נדב יקר,
    שירה מייצגת מציאות, אכן.

    עודד לשם יקר,
    תודה שקראת ואפילו התאמצת להגיב
    למשהו שאיננו כלל ועיקר שיר.

    פיני יקר,
    ריגשת אותי בתגובתך המקיפה
    הן את המבנה הצורני
    והן את חוויית הפירוק הלוכדת
    את השיר.

    מזי יקרה,
    תודה שראית את הגבול הדק
    שבין המקום הבטוח
    למקום המפורק

    תמר יקרה,
    במשפט חד וקצר לכדת העיקר
    תודה על כך.

    תודה רבה לכולם
    וכמובן למערכת ‘זוטא’
    על אנשיה היקרים.

    בברכת חג אביב שמח
    זיוה

  12. צביטה , בלב . זה מה שהרגשתי מאוסף המילים האלה .

  13. מלחמה מפורק – עותרות להלחמה
    כאבי המלחמה במלוא עוצמתם

  14. זיוה יקרה השיר נפלא.
    הדלפק החוצץ מותיר את לקורא את הזכות לעבור בין האיברים בעין בלתי מפוחדת.
    אולי אינני מבהירה את עצמי כראוי אך הכוונה היא שתמיד קיים חשש “להידבק” מתחלואים או מכות שאינן מדבקות. החציצה הזו גאונית, מאפשרת את ביטול החשש הזה.

  15. זיוה יקרה השיר נפלא.
    הדלפק החוצץ מותיר לקורא את הזכות לעבור בין האיברים בעין בלתי מפוחדת.
    אולי אינני מבהירה את עצמי כראוי אך הכוונה היא שתמיד קיים חשש “להידבק” מתחלואים או מכות שאינן מדבקות. החציצה הזו גאונית, מאפשרת את ביטול החשש הזה.

  16. רחל יקרה,
    בעינך החדה
    שמת לב לתפקיד הדלפק בשיר,
    ולי הארת נקודת מבט נוספת
    לגביו.
    הרבה תודה על כך

    דבורה ודבי יקרות
    תודה מקרב לב

    זיוה

הוספת תגובה

עליך להכנס בשם משתמש וסיסמה כדי להוסיף תגובה.