לחם / נועם עמר  

קַמְתִּי כָּל בֹּקֶר בְּשֶׁבַע
וָרֶבַע
וְחָזַרְתִּי הַבַּיְתָה מְאֻחָר
בְּתֵשַׁע
בָּעֶרֶב לָקַחְתִּי מֵהַמַּאֲפִיָּה
שְׁאֵרִיוֹת
קָשֶׁה שֶׁל לֶחֶם

,

מעבר לפינה: שיר מס’ 3 / איל

תגיות: ,

9 תגובות »

  1. קצת קצר לי מדי, חסרה הסיטואציה להזדהות.

  2. עולם דמיון עצום מסתתר מאחורי צנעת הכתוב והכותב.
    מטאפורת ה”קשה” של הלחם מציגה קושי שאין מלינים עליו באופן ישיר ובוטה ודווקא
    הצמצום ופרוק החוויה האישית הרגשית למרכיבים ”שלדיים”הוא שמפעים אותי כקורא/שותף.

    יפה יפה נועם!

  3. כמה נקודות למחשבה: “וְחָזַרְתִּי הַבַּיְתָה מְאֻחָר בְּתֵשַׁע בָּעֶרֶב לָקַחְתִּי מֵהַמַּאֲפִיָּה שְׁאֵרִיוֹת קָשֶׁה שֶׁל לֶחֶם” אני מזהה כאן כמה בעיות: ראשית, תשע בערב זה לא מי יודע מה מאוחר. אם אתה אומר מאוחר מדוע לדייק בשעה? תן לנו לתהות בעצמנו. שנית, מפריע לי הפועל לקחתי בעבר. הרי צריך להיות לוקח או מביא, בהווה בכל אופן. ושלישית, כפי שנאמר כאן למעלה חסרה התרחשות: ואז כשחזרת הביתה מאוחר ולקחת שאריות מן המאפיה מה קרה?

  4. שיר יפה עם פוטניציאל טוב לדעתי. המטאפורה המרכזית מצוינת אבל השיר כאילו עוד לא אפוי עד הסוף, וכך אין את התחושה של הקשה של הלחם, זה נשאר בגדר אמירה אפילו קצת שחוקה. אולי כדאי להגביר את הליטרליזציה של המטאפורה, להעלות את הטמפרטורה בתנור או להישאר עד שעה מאוחרת יותר בעבודה..

  5. מסכימה עם אורי:
    דווקא הצמצום של הביטוי והקצב של הדיבור הקל:
    “ורבע” “בתשע” “שאריות” וה”קשה של לחם” מציירות הווית חיים אישית ויחודית.
    שיר מפעים.

  6. אני חושבת שההצטמצמות גרמה ל”קשה של הלחם” להיראות כהתחכמות בלבד. גם אני הייתי מציעה להרחיב ולהעמיק את השיר.

  7. ותר על המילה שאריות להידוק
    השיר!

  8. כל היום סביב השעון
    כדי להגיע לקשה של הלחם.

    ההתעלמות הזאת מפרטי היום
    אמיתית וחזקה.

    תודה

  9. ו…

הוספת תגובה

עליך להכנס בשם משתמש וסיסמה כדי להוסיף תגובה.