צ’כית / מזי כהן מלמד  

בִּפְּרַאג הִרְגַּשְׁתִּי אֱלֹהִית. קְדוֹשָׁה בְּכָל נְשוֹתֶיהָ.
תִּכְנַנְתָּ אוֹתָנוּ נִשָּׂאִים בְּכָל פַּעַם מֵחָדָשׁ בַּכְּנֵסִיוֹת וּבְבָתֵּי הַכְּנֶסֶת בָּעִיר.
חָשַׁבְתָּ שֶׁאֲהָבוֹת וְעָרִים, כְּמוֹ אֱלֹהִים, מְגַלִּים מִבִּפְנִים.
אֲבָל תּוֹכָהּ שֶׁל אַהֲבָה כְּבָרָה, וֶאֱלֹהִים הוּא הֲכִי חוּץ שֶׁיֵּשׁ.
בְּסִמְטָה שתָמִיד חָלְמָה לִהְיוֹת כִּכָּר מֶרְכָּזִית מָצָאנוּ לָנוּ Sex סָפוּן בְּמוּזֵיאוֹן,
דַּי לְחַיִּים שְׁלֵמִים.
אֵרוֹטִיקָה בְּשָׁחֹר לָבָן קוֹשֶׁרֶת אֶת גּוּפֵנוּ אֶל תְּחִילַת הַהִיסְטוֹרְיָה הַקוֹלְנוֹעִית
בָּהּ הָיִינוּ שְׁטוּחִים, בְּלִי חוּץ בְּלִי פְּנִים.
מוּזֵיאוֹנִים מְנַסִּים לַשָּׁוְא לְבַיֵּת פַנְטַזְיָה, אֲבָל פַנְטַזְיָה הִיא יַלְדַת רְחוֹב פְּרוּעָה
וְהָאֱמֶת כְּלוּאָה כְּזוֹנָה בְּוִיטְרִינוֹת שְׁבִירוֹת שֶׁל סַרְסוּרי אָמָּנוּת,
הֵעַרְתָּ שֶׁהַצֶּ’כִיּוֹת אֶרוֹטִיּוֹת, וַאֲנִי הֲרֵי צֶ’כִית מֵהָרֶגַע שֶׁנּוֹלַדְתִּי לִפְּרַאג.
בְּכִכַּר הַשָּׁעוֹן הַזְּמַן עָצַר הַכֹּל. אַתָּה כָּמוֹנִי בּוֹהֶה בְּשָׁעוֹן הָאַסְטְרוֹנוֹמִי.
מְחַפֵּשׂ אֶת הַפּוּאֶנְטָה שֶׁמֵּאֲחוֹרֵי הַשֶּׁמֶשׁ, מְגַלֶּה אֶת הַחֹשֶׁךְ שֶׁאַחֲרָיו
וּמְתַכְנֵן לָנוּ לַיְלָה פְּנִימִי פְּרָט לִפְרָט.
קַח אוֹתִי פֻּמְבִּית אֶל הַשָּׁעוֹן אֶל הַשֶּׁמֶשׁ וְאֶל שֶׁאַחֲרֶיהָ.
אֲנִי לוֹחֶשֶׁת לְךָ אוֹתִי צֶ’כִית, הֲכִי צֶ’כִית שֶׁאֶפְשָׁר.

,

,
מעבר לפינה: האי / אסנת קידר

תגיות: , , , ,

16 תגובות »

  1. אהבתי את הארוטיקה הזרה, שנמזגת במלים.

  2. ניגודים של פנים וחוץ
    תנגשים…מתחברים

    מְחַפֵּשׂ אֶת הַפּוּאֶנְטָה שֶׁמֵּאֲחוֹרֵי הַשֶּׁמֶשׁ, מְגַלֶּה אֶת הַחֹשֶׁךְ שֶׁאַחֲרָיו

    שיר שמבקש להיכנס פנימה

  3. מיקית
    שירך רקם את פרג יפה יותר , רכה וחושנית
    פראג של פאנטזיות , של אוצרות אומנות ושל ספסרות
    יש בה הכל מכל את הזול והאצילי , את הנשיות והזנות
    והכי הכי אהבתי את הפואנטה שמאחרי השמש
    זו המחפשת את תכלית הקיום , את האור , את האירוטי , את היחד .

    שיר נפלא מיקית
    וברכות לפרסומו בזוטא .

    הֵעַרְתָּ שֶׁהַצֶּ’כִיּוֹת אֶרוֹטִיּוֹת, וַאֲנִי הֲרֵי צֶ’כִית מֵהָרֶגַע שֶׁנּוֹלַדְתִּי לִפְּרַאג.
    בְּכִכַּר הַשָּׁעוֹן הַזְּמַן עָצַר הַכֹּל. אַתָּה כָּמוֹנִי בּוֹהֶה בְּשָׁעוֹן הָאַסְטְרוֹנוֹמִי.
    מְחַפֵּשׂ אֶת הַפּוּאֶנְטָה שֶׁמֵּאֲחוֹרֵי הַשֶּׁמֶשׁ, מְגַלֶּה אֶת הַחֹשֶׁךְ שֶׁאַחֲרָיו
    וּמְתַכְנֵן לָנוּ לַיְלָה פְּנִימִי פְּרָט לִפְרָט.
    קַח אוֹתִי פֻּמְבִּית אֶל הַשָּׁעוֹן אֶל הַשֶּׁמֶשׁ וְאֶל שֶׁאַחֲרֶיהָ.
    אֲנִי לוֹחֶשֶׁת לְךָ אוֹתִי צֶ’כִית, הֲכִי צֶ’כִית שֶׁאֶפְשָׁר.

  4. מיקיתה.

    יפה לך הפרסום, וראוי מאד!

    אני אוהבת את הסינתזה שאת עושה כמעט באופן

    קבוע בין הפנים והחוץ .

    האלמנט של ניגודים וקצוות נוכח מאד בכתיבה שלך,

    אפילו כאן בשיר הזה יש נוכחות בולטת של חד מימדיות

    מול דו מימדיות (לא רק בשחור לבן הקולנועי, אלא בכלל בתוכן)

    ואותה הקיצוניות שמאפיינת נפש שמטמיעה בעוצמה רבה

    את ההתרחשות סביבה נוכחת אפילו באירוטיקה…שגם בה

    מצאתי באופן בלתי נראה כמעט איזה “מאבק” על טוהר

    האירוטיקה .

    אהבתי את הכתיבה ברובה, את המסע והגילוי

    בעיר הזהובה, השוקקת תרבות. אהבתי את האמירות הכמהות

    לחופש ביטוי באשר הוא .

    אני לא מוצאת שהטקסט אירוטי, אלא מוצאת טקסט שכולו

    שייכות והשתייכות לתרבות, וליצריה של אותה תרבות .

    מעניין, הגבר הנוכח בטקסט, כמעט אינו. הוא נבלע בהררי

    האמירות וסערת הרגש שלך, דמותו מטושטשת במיוחד,

    מבחינתי כקוראת הוא כניצב, כמו היה בן שיחך בדמיונך

    ולא נוכח פיסית.

    ולא בכדי כתבת:

    “אֲבָל פַנְטַזְיָה הִיא יַלְדַת רְחוֹב פְּרוּעָה…” (כמה נכון)

    זה מתחבר לי לרוח הכללית של הבפנים והבחוץ של הטקסט .

    (- :

    נהדר.

    לוני.

  5. כן, כמו לוני, היא אוהבת להאריך, ואני מצטרפת לדבריה :)

  6. מזי,
    שיר יוצא מן הכלל.

    הדוברת עושה שימוש בעיר פראג לדו שיח פנימי עם בן זוגה ומגישה לקורא את הפראג הפנימית שלה. הדוברת חשה בעיר “קדושה בכל נשותיה” ואולי המקום נבחר משום שהוא מוכר כעיר יפה. על קרקע היופי הזה היא מתארת את יחסיה עם בן הזוג, תיאור סבוך שבו משמשים יחד פנים וחוץ. בניגוד לבן הזוג שתכנן עבורם את השהות של שניהם כסדרה של “חתונות בכל כנסיה ובית כנסת”, בהסגירו את תפיסתו שמקור כל החגיגה הוא בשחזור של השמחה שבטקס הנישואין,ושיש לגלותה מבפנים, שם היא מצויה נסתרת ויש להוציאה החוצה; הדוברת מכריזה ש”תוכה של אהבה כברה ואלוהים הכי חוץ שיש”, ומתארת תיאור אירוטי בצורה מעוררת התפעלות, שהעיר כולה מונחת להם מול עיניהם ומוצגת לראווה, ושמאגרים ממנה ניתן למצוא אפילו במוזיאון. בבסיס חויית האהבה של הדוברת מצוי הדחף האקהיביציוניסטי. מה שקיים באמת עבורה הוא החיבור בין האירוטיקה לבין הממשות החזותית של האתרים הכאילו תיירותיים. אהבתה היא פרועה כילדת רחוב וכזונות המציגות את מיניותן לעיני כל בויטרינה.

    הדוברת מנסה להפנות את מבטו ותשומת ליבו של בן זוגה מהנשים הצ’כיות, אותן הוא מוצא אירוטיות, ומכריזה: “ואני הרי צ’כית מהרגע שנולדתי לפראג” ובעוד הוא עסוק בשעון האסטרונומי ובפואנטה שמאחורי השמש, כמי שפגש את פראג מהצד של הסקרנות האינטלקטואלית, הכופה עליו דייקנות ותכנון של פרט לפרט, היא חווה את החזות, את מה שעיניה רואות ומה שליבה מורה לה באופן אימפולסיבי ואקסטרוברטי, “קח אותי פומבית אל השעון”, רמז לרצון להתעלס לעיני כל, להיראות ולראות, “אֲנִי לוֹחֶשֶׁת לְךָ אוֹתִי צֶ’כִית, הֲכִי צֶ’כִית שֶׁאֶפְשָׁר”, נאחזת בראייתו את הנשים הצ’כיות כאירוטיות, ומנסה לגרור אותו לחוייה אירוטית ספקטקולרית, החובקת את העיר כולה.

    כל הכבוד.

    פיני

  7. אֲבָל פַנְטַזְיָה הִיא יַלְדַת רְחוֹב פְּרוּעָה
    וְהָאֱמֶת כְּלוּאָה כְּזוֹנָה בְּוִיטְרִינוֹת שְׁבִירוֹת שֶׁל סַרְסוּרי אָמָּנוּת

    וואו!!

  8. בזמן שהוא מתכנן ומתכנן לו, מסתובבת לידו פצצת זמן. מה חתונה? מה לילה פנימי? זאתי רוצה להתפוצץ בשמי העיר, עם אלוהים. היא לא רוצה את הסקס שלה במוזיאון. היא אומרת בפירוש, הניסיון לביית פנטזיה הוא נואל, נדון לכישלון. פנטזיה היא ילדת רחוב פרועה. האמת אמנם כלואה בויטרינות, אבל כמה שבירות הויטרינות האלה! כמה שבירות ההגדרות שלנו את עצמנו, ההגדרות שלנו את היומיומי והרגיל, וכמה דקה השכבה הזו שמכסה על התסיסה הפנימית, על כוחות החיים, על האמת. בעוד הם בוהים והוא הוגה, היא תיכף ממריאה לבד. היא ממש רועמת הלחישה הצ’כית הזו, מלאה ביצרים הרוצים למצוא ביטוי, והוא, כדאי שיקשיב טוב טוב ללחישה, ויפסיק לתכנן, אחרת הוא עשוי לפספס בגדול.

  9. אהבתי מאוד-מאוד. נשביתי בקסם השיר הזה שהחזיר אותי לפראג בה שהיתי שלושה חודשים בחורף 1992. יופי של שיר! המון תודה, מזי.

  10. כתיבה לתפארה, מזי
    מרשימה עד מאוד!
    כל שורה שנונה מקודמתה.
    ומרכז השיר לקריאתי, ולא ארחיב
    הוא בשורות המרכזיות שלו
    החל מהמילה: “סמטה” ועד למילה “אמנות”
    את נהדרת
    תודה
    זיוה

  11. יפה לך מזי
    התחברתי למקומות שרק לפני 3 שנים הייתי בהם.
    אכן עיר קסומה -שיר קסום
    מני

  12. קשקוש

  13. דיאלוג יפה ומעודן בין בני זוג שמבקרים בפראג.
    לטעמי זה מצביע על פער מגדרי: הוא מחפש לבקר בבתי כנסת וכנסיות לחוות את האווירה הקדושה של אלוהים או את הסקרנות המדעית בשעון האסטרונומי, בו בזמן שהיא רוצה לחוות את האווירה הרומנטית והסקסית. אין לאלוהים שום קשר לאהבהתם: “אֲבָל תּוֹכָהּ שֶׁל אַהֲבָה כְּבָרָה, וֶאֱלֹהִים הוּא הֲכִי חוּץ שֶׁיֵּשׁ.”

    “אֲנִי לוֹחֶשֶׁת לְךָ אוֹתִי צֶ’כִית, הֲכִי צֶ’כִית שֶׁאֶפְשָׁר.” כמה אירוטיקה במשפט זה.

    פורים שמח יקירתי

  14. מזי אהובה,
    נשביתי בקסם המילים.
    פַנְטַזְיָה הִיא יַלְדַת רְחוֹב פְּרוּעָה
    וְהָאֱמֶת כְּלוּאָה כְּזוֹנָה בְּוִיטְרִינוֹת שְׁבִירוֹת שֶׁל סַרְסוּרי אָמָּנוּת,
    פגשתי את פראג שלא הייתי בה מעולם,דרך עינייך. אומרים שהעיניים הן מראה לנפש. והנפש שלך כה מלאת אהבה אל המראות, אל הזוגיות, אל חדוות המילים. הן הובילו אותי להתבוננות בפראג כעיר שיש בה נפש. את הפכת אותה מעיר של כנסיות ומוזיאונים לעיר חושנית, אירוטית שאפשר לגעת בה, להסתופף בצילה, להתאהב באותו מבט זוגי תחת אותו עץ בריאה שאלוהים ברא.
    בִּפְּרַאג הִרְגַּשְׁתִּי אֱלֹהִית. קְדוֹשָׁה בְּכָל נְשוֹתֶיהָ.
    תִּכְנַנְתָּ אוֹתָנוּ נִשָּׂאִים בְּכָל פַּעַם מֵחָדָשׁ בַּכְּנֵסִיוֹת וּבְבָתֵּי הַכְּנֶסֶת בָּעִיר.
    חָשַׁבְתָּ שֶׁאֲהָבוֹת וְעָרִים, כְּמוֹ אֱלֹהִים, מְגַלִּים מִבִּפְנִים.
    אֲבָל תּוֹכָהּ שֶׁל אַהֲבָה כְּבָרָה, וֶאֱלֹהִים הוּא הֲכִי חוּץ שֶׁיֵּשׁ
    הקדושה האלוהית היא המיסטיקה של הנפש. בשיר יש אוירה מיסטית ההולכת ועוטפת את עיני המתבונן. הרגשתי בהארה רק למקרא המילים. תחושה של גילוי והתגלות. את מצאת בה את היופי האלוהי במחזוריות של משחקי אור וצל. אני מצאתי בה את התפעמות החיים מחוויית הקריאה.
    תודה לכתיבה מענגת
    פורים שמח
    יהודית

  15. מלך וליצן תלויים מעל
    שולי מיטת בתי
    מריונטות עץ וחבל דק
    תיאטרון חלקי
    שותק
    בפראג הרגישו יד של אל
    אל שאון
    אל אור-שמשות
    אל, שאחרי הכל
    מניע

    אהבתי!
    חובב רשלבך

  16. תודה לכולכם על קריאתכם.
    מזי

הוספת תגובה

עליך להכנס בשם משתמש וסיסמה כדי להוסיף תגובה.