יְחֵפָה וְעִלֶּגֶת / אביטל ז’נט קשת  

יְחֵפָה וְעִלֶּגֶת בְּעָמְקֵי נִשְׁמַתָה

לֹא מֻכְשֶׁרֶת לְפִזּוּר נוֹכְחְוּת

לֹא מוּתֶרֶת לְכָל אָדָם

,,,,,,לֹא מִשְׁתוֹקֶקֶת

מַכּירָה בִּתְשׁוּקַתָה.

אֶת שְׂעָרָה הַמְפֻחָם צָבְעָה

בִּקְרֶם

שֶׁנִקְנָה בַּחֲנוּת שֶׁעֶרְכָּה דוֹלָר

,וְגַּמָּדֶיהָ שִׁבְעָה

תַּפּוּחָהּ הַנָגוּס

נִזְרַק לְפִנָה חֲשׁוּכָה

וְהִיא עוֹדֶנָה מְהַדֶסֶּת

,עַל עֲקֵבֶיהָ הַנוֹטִים

לֹא מִתְמַצֵּאת בְּשִלטֵי הַדְרָכִים

בַּלֵילוֹת חוֹלֶמֶת חֲלוֹמוֹת שׁוֹאֲטִים

בְּשָכְבָה וּבְקוּמָה

,,,,,,,,עֲנִיָּה.

,

,

מעבר לפינה: שיכר הדובדבנים / אריאל להמן

תגיות: ,

8 תגובות »

  1. יחפה ועילגת בעמקי נשמתה: זה חזק.

  2. יפה מאוד השיר ,ועולם הדימויים שלו מיוחד

  3. אוהבת מאוד את השיר

  4. נוגע ללב התיאור הזה של העילגות בנשמה, וההידוס על העקבים הנוטים. יש משהו עצוב אפילו בצירוף “עודנה מהדסת”.

  5. אני אוהב את השיר, בגלל הדימויים ובגלל ישירותו.

  6. אהבתי את הצירוף ‘חלומות שואטים’. זה נשמע קצת כמו החלומות שאני חולמת, ששוצפים עד סיומם ללא הרף. האם לזה התכוונת? (טוב, אני יודעת שלא שואלים דברים כאלה).

  7. נוגע ללב, מגרה את הדימיון החזותי.

  8. תודה לכל המגיבים.

    עקיבא זה יפה שאתה גם כותב , מפרסם ומגיב באותה עת.

    באשר לחלומות..

    זה האי האחרון שנותר.

הוספת תגובה

עליך להכנס בשם משתמש וסיסמה כדי להוסיף תגובה.