גם זאת ראו עיני על הספסל בכניסה למוזיאון הכט / מיכל שוורץ  

היא קיבלה את המחמאות כאישה המורגלת בהן, ישובה זקופה בצוואר מתוח על ספסל אבן בכניסה למוזיאון הכט, ובאמת כשנגלו פניה ניתן היה לזהות מבעד להתבגרותן את ורוד העור שעדיין זורח בנעורים שלא נפגמו על ידי זמן וערפיח, קולו של האיש בריטון נעים ופניו נאים ומחמאותיו נאות כשדיבר על שמלותיה הרבות של האישה, שהיא נדמית לו בסרט חובבים שלרגע היתה בו גיבורה, כשרה ברנרד, וגם את מילה פוטוגנית שיבש מעט לאפטוגנית, כדי שיתגברו שניהם על מבוכת המחמאה, ותשומת הלב המשותפת תתחלק, אם לא שווה בשווה, אז לפחות במעט, בין החיזור להלצת הלשון, וכשקמו והתרחקו אל עבר חנות הספרים הסתבר שהקול הנעים והשיער הלבן והסמיך חוברים לגבר נמוך מאוד שכתפיו שמוטות מעט ורגליו מדדות וכמו מעוגלות סביב אוכף, וכל אלה הסבירו את נינוחותה של האישה, שאף שיופיה חתום היטב בתוך הוויתה, עדיין יכולה היתה לנהוג בנינוחות רבה בחברתו, כי הוויתו שלו היא של גבר המבקש בתשומת לב עמוקה ומכמירת לב, את קולן, מבטן ותנועת גופן של נשים, ועכשיו אחרי שנים של המתנה, כבר לא נשארו הרבה מתחרים והגיע סוף סוף הזמן שלו, האובדן, רבותי, הוא מתנה

,

מעבר לפינה: יחסים / רפי פרץ

תגיות: , ,

15 תגובות »

  1. איזו נשימה ארוכה ומלאה! רגע של סיפור, זמן בלתי מוגבל במשפט אחד. מרגש ונוגע. אכן, “רק אשר אבד לי/ קינייני לעד.” (רחל)

  2. וואו !!!!!

  3. נפלא!!!

  4. נפלא!

  5. אכן נשימה ארוכה ומלאה. עד מאוד. נהדר!

  6. יפה מאד. יפה השימוש בגיאוגרפיה המוכרת לי כל כך.

  7. סיפור של ממש, תחושות של ממש. יפה

  8. תמונה יפה!!!

  9. מחכה בקוצר רוח לעוד…

  10. נפלא!

  11. בנשימה אחת קלעת אל חוט השערה של רגע אמיתי ונוגע.

  12. שורה מסתלסלת מסלימה ומעמיקה כמאואל משובח של כוכב התזמורת האנדלוסית שצפינו בה בתחילת השבוע שגרם לאולם ומלואו לעצור נשימה עד שהריעו לו בצהלולים ובמחיאות הכפיים

  13. הסיפור מתחיל כציור פורטרט (מאוד מתאים ”מוזאון הכט” המופיע בשם), אחר כך ממשיך כמו סצנה מסרט קצר. יחסי הכוחות בין האשה לגבר הולכים ומתפרשים לקראת הסוף. מאוד יפה.
    הערה: לדעתי המשפט האחרון ”האובדן, רבותי, הוא מתנה” מיותר, מפרש את מה שהקורא כבר הבין. שפת הסיפור עדינה, נזהרת מלכפות על הקורא תובנות, רק המשפט הזה מפר את מה שנבנה ברגישות לאורך כל הסיפור.

  14. תמצית של אהבה בימי כולרה

  15. סיפור קצר ארוך.
    יכולתי שתמשיכי לכתוב אותו עוד, אז אני ממשיכה לעצמי אותו עוד

הוספת תגובה

עליך להכנס בשם משתמש וסיסמה כדי להוסיף תגובה.