* / ג’יי אל  

jayz


מתוך הסדרה ‘ונציה, מרץ 2010′. מהדורה מוגבלת של 5, הדפסת דיו על ניר ארכיבי, 60X90

,

חזרה לתחילת הגיליון

תגיות: ,

16 תגובות »

  1. הצילום כה אינטימי..

  2. צילום צלול ומלא הבעה. אהבתי.

  3. צילום נהדר ג’יי

  4. תודה רבה!

  5. יש משהו מכמיר לב בתמונה היפה הזו. אינני מצליחה אפילו להסביר לעצמי מדוע היא מעוררת בי את הרגש הזה.תמונה שממשיכה להישאר בראש גם כשנעלמת מן העיניים.תודה.

  6. חנה, תודה רבה על המילים שלך. אין מילים יותר מחממות עבורי מאשר “להישאר בראש גם כשנעלמת מן העיניים”

  7. אני מאד מקווה שהצילום לא מבויים ,
    ואם כן יש בו כל כך הרבה ….
    בעיקר היכן שזה צולם .
    ההבעה , המיקום , הצבעים והרקע , ממש מספרים סיפור
    אהבתי מאד .

  8. כל כך איטלקיה, דומה לקדושות שהם היו מציירים…
    באמת צילום מכמיר

  9. צילום יפה. נראה שקַר לה מאד – וזה מתקשר היטב לטקסט שמעבר לפינה, עם הילדה והברווזים. ובהמשך למה שהעירה מירה צדר, לפניי – משהו בעיניים (שנראות כמעט נטולות ריסים) באמת מזכיר את ציורי המדונות.

  10. דבורה ומירה – תודה לכן.
    דבורה – הצילומים שלי, בדרך כלל, אינם מבויימים (למרות שאין בזה כל דבר רע). במקומות פומביים (כמו זה)אני מחפש אנשים שבמבט חולף הם “רגילים” לגמרי, אבל תחת עדשת המצלמה הם יהפכו ל”משהו אחר”.
    http://www.jayl-photography.com

  11. וכמובן, תודה גם לעדה (שתגובותינו הצטלבו).

  12. הצילום הזה תופס את עירום הבדידות מחד,
    את החנק שבה, מאידך.
    כך הצעיף האדום, הלחיים הסמוקות,
    המבט שאינו מישיר.
    תודה.

  13. תמונה מדהימה בעיני, מעוררת מחשבה על בדידות שכולנו כל כך זקוקים לה לפעמים…

  14. תצלום נהדר. פנים מרתקות. הקור של ונציה בחורף הרוח החורצת בבשר – כולם בתצלום. הצופים הזכירו עצב של הדמות אך לי זו נראית כמו אכזבה, הרהורים וכמובן הסבל מן הקור.
    מי שהיה שם בחורף יודע.

  15. מזי, ילי (ככה כותבים?), חיה –
    תודה!
    זו פעם ראשונה שתמונה שלי בזוטא, והחוויה מרתקת.

  16. צילום רגע קטן ואינטימי,
    אהבתי

הוספת תגובה

עליך להכנס בשם משתמש וסיסמה כדי להוסיף תגובה.