* / יהודית דריגס  

בַּבֹּקֶר הַמְּיֻתָּר
כַּלְבָּתִּי
סָגְרָה עָלַי לִסְתוֹתֶיהָ.
נְשָׁמָה לְכוּדָה
אֵינֶנָה יְכוֹלָה לִבְרֹחַ
עֵינֶיהָ מְחַפְּשׂוֹת
לְהִשְׁתַּקֵּף.
מִלִּים נוֹשְׁרוֹת מֵהַפֶּה
שְׂעָרוֹת סוֹמְרוֹת
מַחֲשָׁבָה הֲזוּיָה צוֹוַחַת
עַל חַיִּים מְבֻזְבָּזִים.
שֶׁאֲנַסֵּה לְהַצִּיל אוֹתָה
מִפְּנֵי עַצְמָה?
הִנֵה סְגֻלַּת הַשִּׁכְחָה שֶׁלִּי
כְּבָר נִתְלֵית עַל צַוָּאר.

,

מעבר לפינה: נרקיסטאריזם / שירה ארד

תגיות: , ,

6 תגובות »

  1. שיר מצמרר

  2. שיחקת אותה יהודית,

    הִנֵה סְגֻלַּת הַשִּׁכְחָה שֶׁלִּי
    כְּבָר נִתְלֵית עַל צַוָּאר.

    יפהפה. המשחק הזה בין המלה סגולה לצבע הסגול.
    ומלבד זאת ראוי להקפיד יותר על הניקוד. מ’ בבינוני (שורה ראשונה)ללא דגש. רונן לתשומת לבך.

  3. יהודית,
    יוצא מן הכלל!!

  4. מצויין!

  5. נראה שהשיר – שלא כמו הבוקר – כלל לא מיותר.

  6. שיר מעניין , הדימויים חזקים מאד. במיוחד אהבתי את – “נשמה לכודה איננה יכולה לברוח, עיניה מחפשות להשתקף” וכן את הסוף שהוא פתוח, גם מצייר תמונה פיזית – כמו המספר שתלוי בצואר הכלבה וגם משהו מאד אסוציאטיבי – סגולת שכחה… כמו תרופה לשכחה, אולי לרפא שכחה ואולי דווקא לשכוח?

הוספת תגובה

עליך להכנס בשם משתמש וסיסמה כדי להוסיף תגובה.