ההד / יאיר אשל  

הַהֵד נִמְלָט מֵהַפֶּה הָרָפֶה,
הַהֵד מְזַנֵּק מִקִּיר לָבָן לְקִיר לָבָן,
הַהֵד מְעַרְעֵר אֶת יְסוֹד הַיְּסוֹדוֹת,
הַהֵד מְזַעֲזֵעַ אֶת הַחַלּונוֹת.
הֵם נִשְׁבָּרִים

עֲשַׁן הַמְּכוֹנִיּוֹת נִכְנָס הַבַּיְתָה וְהַהֵד רָץ בָּרְחוֹבוֹת הָרְחָבִים מִתְרַחֵב וְנֶחְלָשׁ וַאֲנִי נוֹשֶׁם אֶת עֲנַן הָאָבָק וְנִשְׁאָב הַחוּצָה גַּם אֲנִי מִתְרַחֵב וְנֶחְלָשׁ עַד שֶׁקִּירוֹת הַבִּנְיָנִים עוֹצְרִים אוֹתי וּבוֹלְעִים אוֹתי פְּנִימָה

,

מעבר לפינה: גזע המוח / חיה ויסהוז

תגיות: , ,

6 תגובות »

  1. השיר הזה מערער אותי בכל פעם מחדש..!!

  2. תמונה פלסטית סוריאליסטית
    מדייקת תחושה

    ומהדהדת.

    יוצא מן הכלל!

  3. אכן ססוריאליסטי, ההד מקבל תחושה פיזית של דימוי, שנחבט מקיר לקיר, רץ ברחובות ונחלש אך חומק, בה בשעה הולך האדם, נחלש ומתמוסס ונבלע אל תוך הקירות, מרתק.

  4. ההד הולך ומהדהד, ובשורה האחרונה נפתח לעולם שלם. הישג מרשים.

  5. אמנם התמונה המצטיירת סוריאליסטית ודרמטית, אך חסר לי קצת קישור לאישי הפרטי – מה הניע את כל הפעילות הזאת? ומה משמעות ההד עבור הדובר בשיר?
    אהבתי את החיבור והניגוד בין השורות הקצרות לארוכות.

  6. תמרה יקירה,
    אני מאד אוהבת את השיר אבל
    קלעת לדעתי.

הוספת תגובה

עליך להכנס בשם משתמש וסיסמה כדי להוסיף תגובה.