שטרות צורחים ברוטשילד / עדי תשרי  

הָיִינוּ תּוֹלִים אֶת הַתִּקְווֹת בֵּינֵינוּ עַל חֶבְלֵי כְּבִיסָה
מְתוּחוֹת בַּשֶּׁמֶשׁ הֵן הִתְבַּשְׁלוּ עַד שֶׁהִתְקַּשּׁוּ
וְלֹא יָכֹלְנוּ לִלְבֹּשׁ אוֹתָן. אָז הִשְׁתַּמַּשְׁנוּ בָּהֶן כִּמְגִנִּים
מֵהַהוֹרִים שֶׁנִּסּוּ לְהַחְדִּיר לָנוּ שֶׁלֹּא נוּכַל לִהְיוֹת הַגְּדוֹלִים שֶׁחָלַמְנוּ לִהְיוֹת
כְּשֶׁהָיִינוּ קְטַנִּים אָמַרְתִּי לְךָ לָבוֹא אִתִּי
לִשְׂדֵרוֹת רוֹטְשִׁילְד. שָׁם צוֹרְחִים שְׁטָרוֹת מִצַּמְּרוֹת
הָעֵצִים הַזְּקֵנִים. אַף אֶחָד לֹא קוֹטֵף אוֹתָם.
הֵם גְּדֵלִים כָּל כָּךְ גָּבוֹהַּ וְצָרִיךְ לִרְאוֹת רָחוֹק כְּדֵי לְטַפֵּס.
זוֹכֵר אֶת הַיֶּלֶד שֶׁמָּצָא שְׁטָר פֶּרֶא גָּדֵל בָּרְחוֹב?
אָמְרוּ לָנוּ שֶׁזֶּה מַזָּל פָּרוּעַ. לִפְעָמִים, הָיוּ אוֹמְרִים,
כִּיסֵי הַשָּׁמַיִם מִתְהַפְּכִים. אֲבָל זֶה לֹא בַּיָּדַיִם שֶׁלָּהֶם.
הַכֶּסֶף מַכְבִּיד עַל זְרוֹעוֹת הָעֵצִים וְהָעִירִיָּה מְחַפֶּשֶׂת
לַחֲתֹך לָהֶם אֶת הַשֹּׁרָשִׁים, לִבְנוֹת.
וְהַבִּנְיָנִים הָאֵלֶּה, מָה צוֹמֵחַ לָנוּ מֵהֵם חוּץ מִפְּקָק
בְּדַרְכֵי הַנְּשִׁימָה?
בּוֹא אִתִּי עַכְשָׁו, כֹּל עוֹד הַזָּהָב מְנַצְנֵץ בֵּין הֶעָלִים כְּמוֹ שֶׁמֶשׁ.

,

מעבר לפינה: נתח אהבה אתה / רונית בר-לביא

תגיות: , ,

6 תגובות »

  1. מקסים. כתוב לתלפיות.

  2. נגיעה של ילדות ואותנטיות. וזהב מנצנץ. אהבתי 🙂

  3. נפלא. עתיר דמיון והמצאתיות. עדי, כמה יפה את בונה את חלל השיר ושוזרת לתוכו בחוט קסם מר-מתוק את הזמנים השונים. רב השראה ומרגש.

  4. אהבתי את אגדת השטרות, ואת הזהב המנצנץ בין העלים כמו שמש.

  5. אבל אותי לימדו שכסף לא גדל על העצים… 🙂 שיר מלא קסם!

  6. שיר מהמם!
    ומאוד מאוד אהבתי את התקוות שהתקשו בשמש ושימשו כמגן מההורים…

הוספת תגובה

עליך להכנס בשם משתמש וסיסמה כדי להוסיף תגובה.