* / עדה ק.  

דּוֹמֶה שֶׁבַּעֲרֹב יָמָיו
הוּא כְּבָר מוּכָן לַיְּצִיאָה לְמַסָּעוֹ לַמֶּרְחַקִּים:
הִנֵּה הוּא נִצָּב בְּשׁוּלֵי הָרְצִיף בַּתַּחֲנָה,
צְרוֹרוֹתָיו לְצִדּוֹ,
שְׁוֵה-נֶפֶשׁ מוּל טִרְדוֹת הַיּוֹמְיוֹם,
אֵינוֹ שׁוֹעֶה עוֹד אֶל הַסְּפֵקוֹת הַמְּעַנִּים
בִּדְבַר אִחוּרִים שִׁגְרָתִיִּים
שֶׁל רַכָּבוֹת קְטַנּוֹת, פַּרוָרִיּוֹת,
הַנּוֹסְעוֹת לְמֶרְחַקִּים קְצָרִים -
וְהוּא צוֹפֶה רַק אֶל
הַרַכֶּבֶת הַמְּהִירָה
הַמִּתְקָרֶבֶת
מְאִטָּה
לִקְרַאת עֲצִירָה.

,

מעבר לפינה: אבל / מעין מאיר

תגיות: , ,

15 תגובות »

  1. כרגיל אצלך עדה : צילום לא שטחי .פרספקטיבה לרוחב ולעומק.
    אהבתי בעיקר את ‘ הרכבת המהירה מתקרבת מאיטה לקראת עצירה .
    רק על ששת המילים האלה ,אפשר לכתוב סיפור שלם ….

    בעיני , אם הבנתי נכון ,הוא צופה על הרכבת שמסמלת אותו ואת המהירות שהוא מחשב את קיצו .

  2. מאוד דיבר אלי!

  3. מעורר תהיות רבות…האם הוא אכן מוכן ליציאה למסעו למרחקים…? האם הוא אכן שווה נפש…? תמהתני. מסקרן, מאיים, מטריד. תודה.

  4. כתבת נהדר.
    תיאור תמונה שלקחה אותי הלאה לעוד שאלות מהרהרות על החיים…

  5. הזמן הנעצר בתחנות וכל מה שאיתו שנעצר גם כן

  6. השיר הזה הוא מר-מתוק. מצד אחד – המוות המתקרב במהירות מטיל צל ענק, ומצד שני – הזקן ממתין לו בשלווה סטואית.
    אחרי הרבה קריאות המשכתי לתהות כיצד הוא יכול להיות כל כך נינוח, ולקוות שכאשר יגיע זמני אוכל לנהוג כמוהו.
    מסכימה עם רותי שכתבה שהשיר מסקרן ומטריד. אני אוהבת שירים כאלו.

  7. שיר יפהפה.
    כתבתי לך במקום אחר שאת הולכת ומשתבחת.
    אז הנה, גם כאן.
    אני מסכימה עם דבורה מור שהסוף חזק מאוד.
    בעיני שלוש השורות הראשונות, וחמש האחרונות יוצרות שיר שלם ו(סליחה על המילים הגבוהות) גאוני ממש.

  8. השיר המעניין הזה עורר בי את זכרון שורותיו של דוד פוגל :
    “קרון יחידי ואחרון כבר נכון לדרך
    הבה נעלה וניסע
    כי לא יחכה.”
    למרות ששורותיו האחרונות של השיר הנוכחי אומרות כביכול את ההיפך, התחושה היא אותה תחושה. סוף המסע על כל המשתמע מכך. שיר יפה ומרגש. תודה.

  9. אני תמיד עומדת משתאה
    מול השורות הנקיות-הבהירות שלך.

    התחושה שלי בשיר
    היא של רץ מנוסה
    העומד דרוך ומרוכז
    בזינוק חייו.
    אל העצירה הדו משמעית,
    בסיום השיר.

  10. שיר נהדר. רק מי שנמצא שם יכול להבין.

  11. כמה קשה לחזות בשחרור הגדול מהספקות המענים, מהאיחורים השגרתיים ולצפות למסע המהיר, האחרון

  12. השיר נראה כלקוח מסצינה של סרט, קולח ומכניס את הקורא בקלות לעניין.
    אהבתי את הסוף, הרכבת המהירה שמאטה.

  13. לאחר השלמה עם הקמטים, הזכרון הלקוי רק טבעי הוא שתבוא ההשלמה עם הסוף.גם אשה הרה בחודשי הריונה האחרונים מצפה ללידה על אף הכאב שנכון לה.
    אהבתי.

  14. אני אוהבת רכבות, שנה טובה ופוריה.

  15. תודה על כל ההערות, שאותן קראתי בעניין ובשמחה.

    גם אני אוהבת בעיקר את השורות האחרונות, ובדמיוני אני גם שומעת את הקול של חריקת-העצירה, אלא שלמרבה הצער לא מצאתי דרך לייצג אותו במילים.

    אשר לשלוות הנפש והנינוחות – אני לא בטוחה שאכן יש בגיל הזה שלווה, אבל ראיתי לא פעם את שוויון הנפש וההסתגרות בפני העולם החיצוני של היום-יום, והם נראים לי כמאפיינים במידה רבה את השלב הזה של החיים. לא קל לצפות בהם מבחוץ, אבל לא מן הנמנע שהם דווקא מקלים על מי שעומד בפני המסע האחרון.

    ושוב תודה לכולם, ושנה חדשה טובה.

הוספת תגובה

עליך להכנס בשם משתמש וסיסמה כדי להוסיף תגובה.