תאום / תמי קאלי  

אֲהַבְנוּ כְּמוֹ זּוּג יָדַיִם,
נָגַעְנוּ אַף בְּאַף,
הִכַּרְנוּ אֶת גַּלְגַּלֵּי הָעַיִן
וְאֶת בּוּעוֹת הָרֹק.

עַכְשָׁיו הוּא עוֹמֵד שָׁם,
נֶפֶשׁ שְׁבוּרָה מִחוּץ לַדֶּלֶת.
לִפְעָמִים כְּשֶׁלֹא נְעוּלָה נִכְנַס
יוֹשֵׁב, מִתְבּוֹנֵן אֶל הַשֶּׁקֶט,
דָּרוּךְ – כְּמוֹ שָּׁטִיחַ
וְהַקְּרָבַיִם שׂוֹרְפִים, כִמְעַט עַל הַרִצְפָּה
בְּקֹשִׁי מִתְוָדֶּה.

זֶה הוּא שֶׁכּוֹתֵב אֶת כָּל זֶה
כָּמוֹנִי.

,

מעבר לפינה: פגישה עם חמוטל במשכנות שאננים / תמרה אור סלילת

תגיות: , ,

32 תגובות »

  1. כמה יפה לאהוב כמו זוג ידים ולהיות שלובים זה בזו ובמבט.
    וכמה עצוב נשמע סוף הסיפור והמשך שורף הקרבים שבא לאחריו

  2. מיקי תודה יקירה..

  3. יש לזה מאפיינים שנוטים למספר כיוונים, וקצת מזכיר את שיר השירים אשיר לשלמה, כמטאפורה ליחסים ביננו לבין ה’, או שלנו ולכל דבר.
    נהנתי מאוד! ברכות

  4. איזה יופי, הוא שכותב את כל זה..סימביוטיקה מושלמת ואולי גם הרמונית
    אולי לא נהוג פה אבל אני אומר בכ”ז: אחלה שיר!!

  5. לפעמים מי שהיה כל כך קרוב עד כדי נגיעה באף,דמות סימטרית לנו,
    הופך לרחוק ולזר למי שעומד מחוץ לדלת כמו בבואה שמתרחקת יותר ויותר,
    השיר כמשחק של דימויים משתכפלים וזהות מתהפכת.

  6. שיר יפה ,תמי, על אהבה מיוסרת. לי זה דווקא מזכיר את מיתוס הבריאה: זכר ונקבה ברא אותם ואז ניסרם לשניים ומאז כל חצי מחפש את מחציתו האבודה
    ועצוב יותר כשהאבידה נמצאת ואובדת שוב.
    אהבתי את מערך הדימויים בשיר ,ומקורי בעיני הדימוי “דרוך כמו שטיח” תרתי משמע גם רמוס וגם טעון ומתוח
    אהבתי

  7. שיר נפלא תמי

  8. אהבתי את השיר. לא ראיתי בהכרח שמדובר רק בדמות חיצונית אלא דווקא באיזה אני פנימי שהוא לפעמים דומה ולפעמים מנודה, ולכן גם מיוסר. השיר בנוי היטב ומוביל להבנה המפתיעה בסוף.

  9. מאד מדבר אלי השיר הזה. יש בו שברון לב ויסורי אובדן
    של נפש אהובה. אף באף – רק האוהבים באמת…יפה ומרגש.

  10. יוסי תודה. כנראה כל מערכת יחסים בנויה מהדואליות…:)

  11. אפרת תודה…אחלה תגובה..:)

  12. יעל אהבתי את התגובה שלך: “השיר כמשחק של דימויים משתכפלים וזהות מתהפכת.”- תודה.

  13. חנה יקרה, אפילו אהבת אדם את עצמו היא דבר מיוסר..לרגעים כשאוחזים בדבר הוא חמקמק ואובד…

  14. מירי יקרה תודה…

  15. נורית תודה על קריאתך הרגישה…

  16. אורה תודה. אכן אהבה…

  17. תמי שיר מרתק.
    קראתי גם את התגובות שהוא עורר ,
    והוא מעורר חשיבה מעמיקה פנימה למהות הדואליות
    אני מהססת אם לומר שזו דואליות בינו לבינה כי לי זה יותר מצטייר כדיון פנימי בין שני כוחות פנימיים
    אני גאה להית חברה שלך

  18. גורית חברתי . יקרה, מה שקורה בנפש פנימה, נדמה, נמצא בדיפוזיה עם כל מה שקורה מחוץ לנפש וחוזר חלילה…הדואליות יוצרת משמעות, חברויות, כמו גם אהבה…

  19. תופעת התאומות בטבע מפליאה, מעוררת שאלות שנוגעות בכל אדם.
    כולנו מחפשים נפש תאומה,
    רק מעטים זוכים לכך מלידה.
    הכמיהה הזו עולה היטב מתוך השיר, לצד האכזבה ושברון הלב.
    תודה לך, תמי

  20. ענת תודה יקירה.
    זו את ענת קוריאל, אני מבינה.

  21. יוצא מהכלל, תמי.המעבר מהמופשט והרך אל הקונקרטי המפוכח.

  22. הדימוי “דרוך כמו שטיח ” נפלא עיני, כפל המשמעות מתווה את הדרך לשינוי להכשרת הקורא לתפנית שבסוף השיר – זה הוא שכותב את כל זה כמוני, אם תהיתם וחשבתם שאני כתבתי.
    בלי להכביר במילים התפנית התחוללה ממצב של דריכות לעשיה וממצב של חוסר השלמה להשלמה.
    נהדר.

  23. מוזכרת אהבה. יש ידיים נוגעות. אין נשיקה. יש חיכוך אף באף.
    לא שפתיים בשפתיים. ואני נזכרת שחיכוך אף באף הוא צורת הנשיקה
    האסקימואית. כמוהם נותרים בשלג לקפוא ולמות לבדם אותם שהיו אוהבים,
    היו נאהבים כשלבם מתרוקן מאהבה…

  24. לבנה תודה. נדמה שכל החיים הם מעברים.
    היה מי שאמר שזה גשר צר…:)

  25. שלי תודה. יש נשיקה וידיעת בועות הרוק…:)
    אהבתי שמצאת את האסקימואים בשיר…

  26. התבלבלתי בתגובתי והתגובה לשלי היא לאוהדברה…
    לשלי כמובן תודה על תגובתך החמה.
    ההשלמה שהכל אינו מושלם…:)

  27. יפה, הסיום במיוחד.

  28. לי, תודה. שימחת אותי בתגובתך.

  29. אני דווקא אהבתי קודם כל וראשית לכול את התמונה הפשוטה והכואבת שראיתי בשיר – כלב אהוב שהוצא מחוץ לדלת

  30. יונה הכלב הוא משיר אחר- תקראי שוב….:))

  31. יש ”בועות רוק”, יש ”נפש שבורה מחוץ לדלת”, יש ”לִפְעָמִים כְּשֶׁלֹא נְעוּלָה נִכְנַס”
    יש ”דָּרוּךְ – כְּמוֹ שָּׁטִיחַ” האם זה לא מצטייר כמו חיית מחמד?

  32. לי זה מרגיש כמו תאומים …סיאמיים אפילו יתכן…שלאחר הלידה…הקשר בינהם נותק…
    כאב
    ניכור
    חרדה

הוספת תגובה

עליך להכנס בשם משתמש וסיסמה כדי להוסיף תגובה.