געגועים / רוני ברות
הַבֹּקֶר, בְּתַּחֲנת הַדֶּלֶק ,לְיַד הַמִּתְקָן לִשְׁטִיפַת מְכוֹנִית, בָּקַע לְפֶתַע מִלִּבִּי
רֶגֶשׁ זַךְ שֶׁל גַּעְגּוּעַ. כְּמוֹ נְגִינַת חָלִיל הוּא נָבַע מִתּוֹכִי,
צָלוּל וּמָתֹק.
כְּבָר שֶׁחִיַּגְתִּי, חָשַׁבְתִּי שֶׁזֶּה עָלוּל לְהִתְפַּרֵשׁ כִּתְלוּנָה
וְנִתַּקְתִּי.
בִּמְּקוֹם זֶה צִיַּרְתִּי בְּפִנְקָס בְּרוֹשִׁים,
וְכָתַבְתִּי לְךָ וְלִי
שִׁיר
כֵּן, כָּךְ
מֵעַל פַּסֵּי הָרַכֶּבֶת
אֲנִי עוֹמֶדֶת
בֵּינוֹת לְקוֹצֵי הַזָּהָב
וּבְרוֹשֵׁי הַכֵּהוּת הַיְּרֻקָה
מֵעַלָי הַשָּׁמַיִם
לְרַגְלָי סַנְדְּלֵי
רֵאשִׁית הַקַּיִץ
כָּל כֻּלִי
גַּעְגּוּעִים
,
יפה מאוד. והערה: “כשחייגתי” – עם כ’.
מדוייק ונכון. שיר יפה.
מקסים.
אהבתי את השורות ההולכות ומתכנסות. זה טבעם של געגועים.
תיאור יפה של הרגשה פתאומית מוכרת. בעיניי יפה במיוחד הבית האחרון.
כעגועים אין להם כתובת, ולכן כל כך יפה התאור שבין המקום הבנאלי על אדי הדלק למקום הרומנטי ליד פסי הרכבת כהות הברושים וזהב הקוצים ובתוך כל אלו געגועים באים והולכים באים ומכווצים
כתוב כלכך יפה.
הבית האחרון מדייק את התמונה הפנימית
איכשהו השיר הזה גרם לי להתגעגע לנעורים.
הגעגוע חותך תחנת דלק, מתקן לשטיפת מכוניות, פסי רכבת, ברושים, שמיים וקיץ.
כזה הוא הגעגוע, זך, צלול ומתוק – אבל חותך.
הוקסמתי.
מכל מילה .
וגם התרגשתי.
יופי של תיאורים .
מרגש.
כל הכבוד!
שיר מקסים ביותר