קראנו לה הכורסא של ארצ’י / ענבל שפריר  

יֵשׁ בָּה יוֹתֵר חוֹרִים מִכֻּרְסָא
יוֹתֵר חַיִּים מֵאֲשֶׁר בְּאַבָּא
לִבָּה הָרַךְ מָלֵא נִיקוֹטִין

הִיא מִתְנַדְנֶדֶת בֵּין הַחַיִּים לַמֵּתִים
גֶ’אז מַרְקִיד אֶת צִירֶיהָ
מַזְמִינָה אוֹתְךָ לָבוֹא לְהֵרָדֵם עַל בִּטְנָהּ
מְכַסָּה אוֹתְךָ בְּאוֹר טֶלֶוִיזְיָה חָמִים

וּמִתּוֹךְ שֵׁנָה
לְהַכְנִיס אֶצְבָּע לְאַחַד הַחוֹרִים בְּבַד רֹאשָׁהּ
לְהַרְגִּישׁ אֶת הַחֲלָקִים הַשְׂרוּפִים מִסָּבִיב
מְנַסִּים לִשְׂרוֹט
מְנַסּים לִגְמוֹל אוֹתְךָ מִכָּל תְּחוּשָׁה.

,

מעבר לפינה: בשורות / אנה ליפשיץ-אגמון

תגיות: , , ,

8 תגובות »

  1. שיר מרגש הנוגע לא נוגע באובדן וכאב.

  2. היתה לי כזאת… השורה על האבא חזקה והשיר כולו מלא חיים וצבע.

  3. לכל אחד בבית חפץ נוסטלגי, אך את הגדלת לעשות בהאנשה של הכורסא.
    הכאב והגעגועים לעבר מלווים עם כל מילה.

  4. מענג , גם אם הזיכרונות , מכאיבים .

    כתוב עם רגש עמוק

  5. יופי. מוצא חן בעיניי האוקסימורון של אור הטלוויזיה החמים. והמטפורה של הלב המלא ניקוטין. אגב, שאלה למחברת: נראה לי שיש לכתוב גֶ’ז בלי אל”ף. אלא אם כן פספסתי משהו… ואין הכוונה לסוג מוזיקה.

  6. הייתי איתך לגמרי עם התחושות של האובדן, חיים ומוות, רכות וחום. לאצבע בבד הראש לא התחברתי.

  7. כתוב יפה
    ובקריאה שניה
    עוד יותר
    יפה.

  8. בתשובה לאיתירון -עד כמה שידוע לי כותבים ג’אזJAZZ כך
    ותודה על כל התגובות !

הוספת תגובה

עליך להכנס בשם משתמש וסיסמה כדי להוסיף תגובה.