בשורות / אנה ליפשיץ-אגמון
סִבּוּב מַתֶּכֶת בְּחֹר הַמַּנְעוּל,
חִכּוּךְ נַעֲלַיִם עַל הַשְּׁטִיחוֹן,
שִׁקְשׁוּק הַמַּפְתְּחוֹת עַל הַוָּו,
רָחַשׁ נֶשֶׁל הַמְּעִיל.
אֲנִי נֶאֱנַחַת בְּהִתְרַצּוּת – אַתָּה בַּבַּיִת.
דִּמְעָה דּוֹמֶמֶת
מְבַשֶּׂרֶת אֶת הָעֲזִיבָה.
,
אושר על חזרת בן הזוג ובאיבחה האושר הופך לעצב גדול.
האם המתח והציפייה לבואו מרמזים על עזיבתו?
ולמרות זאת, היתה לך שנייה של אושר ברגע שנכנס.
רגע של מתח וכאב .
ומה באמצע?…
הסוף לא לגמרי מובן לי – אבל אהבתי את פיענוח הקולות, במיוחד את רחש הנשל של המעיל.
כמו גראף המתאר את המתח העולה בשעת הציפייה, הירידה החדה בפורקן ואז עליה חדה לקראת העזיבה. אין רגע דל.