ביתי הישן / עפרה קליגר  

בֵּיתִי הַיָּשָׁן פּוֹלֵט
כְּגַלֵּי יָם תְּכוּלָתוֹ:
סַפָּה מְהוּהָה וּמֵעָלֶיהָ
תְּמוּנוֹת מִשְׁפָּחָה,
נִבְרֶשֶׁת עֵץ עַתִּיקָה מְפִיצָה
אוֹר צְהַבְהַב לְצַד
טֶלֶוִיזְיָה פְּלַזְמָה חֲדָשָׁה,

וְהַמִּטְבָּח-
שֶׁהָיָה טַבּוּר חַיֶּיהָ שֶׁל אִמָּא
,,,עוֹמֵד צָחִיחַ בַּעֲלִיבוּתוֹ
בּוֹהֶה בְּאָבָק אֲפַרְפַּר הַמַּפְרִיד
בֵּינוֹ לְבֵין מַה שֶּׁהָיָה.

שְׁלוֹשָׁה חֲדָשִׁים חָלְפוּ
מֵאָז הָלַךְ אָבִי לְלֹא שׁוּב
קִירוֹת עוֹמְדִים כִּזְקִיפִים
מְפַהֲקִים שֶׁקֶט עָמֹק.

רַק עֵץ הַלִּימוֹן לֹא נוֹאַשׁ
לְהַדִּיף רֵיחוֹ
,,עַל חָצֵר מַשְׁמִימָה.
וּבֵיתִי הַיָּשָׁן
מִגְדַּלּוֹר, שֶׁעָמַד בְּזַעַף רוּחוֹת,
כָּבָה.

,

מעבר לפינה: אבלות / חנה קב-רוט

תגיות: , ,

11 תגובות »

  1. תיאור מאד מדוייק של אבל.
    אהבתי מאד את הדמויים ובמיוחד את הבית הפולט את תכולתו כגלי ים והמטבח כטבורה של האם.

  2. “קִירוֹת עוֹמְדִים כִּזְקִיפִים / מְפַהֲקִים שֶׁקֶט עָמֹק.” כל-כך יפה!
    אהבתי גם את ההתכתבות עם לאה גולדברג:
    “מביתי הישן לא נותר עוד / אלא זכר כמיהה עמומה / משרתות מזמרות כגיטרות / יחפות עם שקיעת החמה // וגו’”

  3. תיאור של אבל
    בניחוח הלימון .

    נוגע ללב .

  4. הציור שציטט איתי רון אותי דווקא לא משכנע.
    הרבה יותר מדי מלים….

  5. “קירות עומדים כזקיפים/מפהקים שקט עמוק”
    דימוייך הנהדרים הותירו אותי נפעמת (כפי שבדרך כלל קורה). הסיום חזק וצובט – ממש מחריד לדמיין את הבית שכבה.

  6. שיר נפלא, עופרה – כמו כל שירייך בצל חייהם-מותם של הורייך.

  7. רגיש, מרגש, יפה

  8. השיר עצוב ויפה. הבית הראשון נפתח בדימוי הנפלא ”בֵּיתִי הַיָּשָׁן פּוֹלֵט/כְּגַלֵּי יָם תְּכוּלָתוֹ:”

  9. יפה בעיניי הבית האחרון – כולל הניגוד המוצע בתוכו בין מה שאבד ומה שנמשך למרות הכל.

  10. כל כך מוכר העצב הזה.
    שיר נוגע ללב ואם בשירך מוזכר עץ הלימון אצל הורי היו אלה הורדים הריחניים.

  11. אני מודה לכל האנשים,שהגיבו על שירי.אני שמחה שהשיר יצר אמפאתיה בקרב אחדים.
    עפרה

הוספת תגובה

עליך להכנס בשם משתמש וסיסמה כדי להוסיף תגובה.