בחלומי / מעין מאיר  

בַּחֲלוֹמִי
נָטְתָה אִמִּי
לָמוּת

מַדְרֵגוֹת הָעֵץ הַמּוֹבִילוֹת לְגִנָּתִי שֶׁאֵינָה
בָּלוּ
הַפִיקוּסִים שָׁלְחוּ שָׁרְשֵׁי אֲוִיר
רְקוּבִים
הָעֲצִיצִים צִמְּחוּ פַּקְעוֹת בְּצָלִים
רְצוּצוּת
וְאִמִּי הָיְתָה מְאֹד חַיָּה

כָּל שִׂנְאוֹתַי אָשֶׁר שׂוֹנֵאת אֲנִי אוֹתָה
פָּגוּ.
וְכָל אַהֲבָתִי לָהּ בָּקְעָה מִבַּעַד חַבְלֵי הַחֲלוֹם
וְכַעֲסִי.

,

מעבר לפינה: אוה מילו

תגיות: , ,

10 תגובות »

  1. כמה יפה ואמיתי!

  2. השיר עושה לי רע על הנשמה. במובן הטוב..

  3. בחלומי
    חיה
    אימי
    שדיה על שפתי
    שפתיה על אוזני
    בגופי סימנים ורשת
    ציפורני זהב
    בחלומי היא יצאה לרגע
    וחזרה
    שערות ערוותה מסולסלות
    מדקדקות את חיי

  4. למספר 3: אל נכון התכוונת ל-”מדגדגות את חיי”, האין זאת?

  5. לא

  6. איזה יופי של שיר.
    אהבתי מאד . את הסליחה ואת האהבה .

  7. שיר נהדר.
    מעורר המון הזדהות וחמלה. הרי זה בא המקום בו ההורים הופכים שוב לתינוקות וזקוקים לנו, מותיר אותנו במלחמות ודילמות פנימיות שקורעות אותנו בין הזכרונות לאהבה,בין הרצון “לסגור חשבונות” לבין הצורך לעטוף אותם ולגונן ולנסות לאהוב ולשכוח.מקסים ביותר.

  8. חלום מעורר הזדהות של תיקון

  9. טוב מאוד.
    יש לי בעיה (תחבירית?) עם “שאינה” מיד לפני “בלו”. צורם. מה גם שזה מופיע רק בשורה הראשונה . לא יודעת מה צריך לעשות עם זה אם בכלל.
    אהבתי מאוד את השילוב של הכעס בתוך המילים “הרעות” החוזרות על עצמן: בלו, רקובים, רצוצות, פגו, כעס.
    פתאום אני חושבת – מה אם תשני את המיקום של פגו ללפני השורה “כל שנאותי…”?

  10. תודה רבה על התגובות החמות.

    גילי, מי שבלו הן המדרגות, ומי שאינה היא הגינה. אני מודעת לכך שזה נשמע מוזר… זה מה שמוצא חן בעיני.
    אם אשים את פגו לפני אאבד את המאפיין הצורני של השיר… לא יודעת אם זה חשוב. חשבתי, בהמשך להצעה שלך, לשים גם את הכעס לפני האהבה, אבל (כמו בחיים) נראה לי עדיף שלא.
    תודה :)

הוספת תגובה

עליך להכנס בשם משתמש וסיסמה כדי להוסיף תגובה.