ארור יום / תלמה פרויד  

בַּבֹּקֶר יָצָא הַחַיָּל אֶל מוֹתוֹ
וּמוֹתוֹ כְּבָר יָדַע
וְהִמְתּין
וְחִכָּה.
בַּבֹּקֶר יָצָא הַחַיָּל
וּנְעוּרָיו יָצְאוּ אִתּוֹ
וְהָלְכוּ לְפָנָיו
וְהָלְכוּ מֵאֲחוֹרָיו
כְּמוֹ שֶעוֹשִׂים הַיָּמִים עִם מִי שֶהוֹלֵךְ
וְשוֹהֶה
וְשָׁב.
וְצִפּוֹר עָבְרָה מֵעָלָיו
דְּרוֹר בִּכְנָפֶיהָ
(אַךְ לֹא הָיָה זֶה דְּרוֹר)
וְהָרוּחַ הִרְעִידָה שָׂדֶה רָחוֹק
וְשִׁבֹּלֶת הֵנִיפָה רֹאשׁ זָהוֹב
וְהַחַיָּל יָצָא בְּלִי דַּעַת אֶל מוֹתוֹ
וּכְשֶׁהֶעֱרִיב
יָדְעָה אִמּוֹ

,

מעבר לפינה: פייטה ישראלית / מירה צדר

תגיות: , ,

19 תגובות »

  1. אכן….ארור יום…

    …וְצִפּוֹר עָבְרָה מֵעָלָיו
    דְּרוֹר בִּכְנָפֶיהָ…

    …וְהָרוּחַ הִרְעִידָה שָׂדֶה רָחוֹק
    וְשִׁבֹּלֶת הֵנִיפָה רֹאשׁ זָהוֹב…

    …והשוחט שחט

  2. כמה מדויק

    לצערי .

  3. “בַּבֹּקֶר יָצָא הַחַיָּל אֶל מוֹתוֹ
    וּמוֹתוֹ כְּבָר יָדַע
    וְהִמְתּין
    וְחִכָּה.
    בַּבֹּקֶר יָצָא הַחַיָּל
    וּנְעוּרָיו יָצְאוּ אִתּוֹ
    וְהָלְכוּ לְפָנָיו
    וְהָלְכוּ מֵאֲחוֹרָיו
    כְּמוֹ שֶעוֹשִׂים הַיָּמִים עִם מִי שֶהוֹלֵךְ
    וְשוֹהֶה
    וְשָׁב…”

    “וְהַחַיָּל יָצָא בְּלִי דַּעַת אֶל מוֹתוֹ
    וּכְשֶׁהֶעֱרִיב
    יָדְעָה אִמּוֹ…”

    זה כל כך חזק
    היציאה, השיבה, הידיעה
    והמלווים אותם.

  4. שיר קשה וחזק.
    דומני שהחייל יוצא כמעט בידיעה מלאה אל מותו.

  5. פשוט
    נפלא
    מהמוטו.
    -
    אבנר

  6. שיר יפה מאוד
    מאופק ומרגש
    על כרוניקה של מות ידוע מראש
    האמהות תמיד יודעות אינטואיטיבית

  7. תלמתי. שיר חזק ומרגש. לא קראתי את השיר לפני כן. פרטת את הביטוי שאף פעם לא נתתי דעתי עליו, ופרטת על עצב ישראלי חשוף ואי אפשר שלא לרעוד.
    אני פתאום תוהה אם הביטוי קיים גם בשפות אחרות, את בטח יודעת.
    יום נפלא, אהובה. רק טוב.

  8. שיר הרמוני (מחורז אפילו), על נושא קשה, יפה.

  9. אכן ארור היום והמקום

  10. כתוב כל כך מדויק ונקי, כמו כותרת במודעת אבל.

  11. מכה חזק השיר הזה, אמיתי וכואב

  12. דואליות המזכירה שני קווים מקבילים, אלא שבשירך הנפלא הקווים נפגשים בסוף.
    עצוב ונוגע ללב.

  13. בהתחלה רק מותו ידע, ובסוף אמו ידעה.
    עד כדי כך היה החייל פסיבי וחסר אונים לגבי גורלו הידוע מראש,
    שלא הייתה לו אפילו ההזדמנות לדעת בעצמו על מותו שלו.

  14. וכשמדובר בחייל הידיעה שגורלו אורב לו קשה עוד יותר.

    וּנְעוּרָיו יָצְאוּ אִתּוֹ
    וְהָלְכוּ לְפָנָיו
    וְהָלְכוּ מֵאֲחוֹרָיו
    כְּמוֹ שֶעוֹשִׂים הַיָּמִים עִם מִי שֶהוֹלֵךְ
    וְשוֹהֶה
    וְשָׁב. – מצוין.

  15. לדניאל קמחי, תודה על האסוציאציה “והשוחט שחט….”.

  16. תודה רבה למגיבים: דניאל, דבורה, זיוה, שמעון, אבנר, חנה, איריס, גליה, ראובן, לבנה, חני, רחל, אבירם, מזי. תגובותיכם מעשירות ומרגשות.

    תודה רבה לרונן אלטמן ולמערכת זוטא על האכסניה הנעימה ויישר כוח על עבודתכם הברוכה.

  17. שיר יפהפה ועז מבע, מביאליק אליך… נוגע ונכון, כל כך נכון שגורם לי צמרמורת כל פעם בקוראי אותו מחדש… נפלא תלמה

  18. יפה וקצבי ונכון ומעורר הזדהות.

    החייל מוצא את מותו ומותו עושה חיל.

    למה גרוסמן נדרש ל-632 עמודי מריחה כדי לומר מעט כל כך? הנה, בשיר קצר וחזק אפשר לומר לא פחות.

  19. נושא כאוב וכואב של ארץ אוכלת יושביה…
    שיר נוגע, מכמיר לב עד בכי.
    מבנה מדויק וכה מביע את המציאות הקשה שלנו.

הוספת תגובה

עליך להכנס בשם משתמש וסיסמה כדי להוסיף תגובה.