* / יונה אלון  

יש רגעים מועטים בלב לילה בם אתה ער כולך, הכל מואר, זך וצלול ושקוף כבדולח ואש קרה, ואתה מבין לדעת. אחר כך עומם האור לאיטו, ואתה שוב חושך.
,

מעבר לפינה: אמת / יואל גילינסקי

תגיות: ,

7 תגובות »

  1. איזה יופי!

  2. אלו שורות שמעוררות בי הזדהות רבה

  3. מוכר….
    זה קורה כאשר אתה כולך לב ,לא ראש וזה נפלא לחוש כך .

  4. נכון, גם אני מרגישה כך. יפה בעיניי התיאור של ההבזק הפתאומי בחשכה, כולל משחק המילים של ‘ער’ ו’מואר’, וגם תיאור השיבה ההדרגתית (והעצובה) אל החושך.

  5. המילים פורטות על סולם התודעה של החושים: הגוף – אתה, מעביר ומאיץ את הערוּת המוארת בצלילות התבונה והדעת.
    אותו אתה חוזר ושב לעמימות ההכרה בחשכה, ובה בעת מכיל את שקיפות הרגש בגוף
    ותחושת הרִיק – “אתה שוב חושך”. מדויק, מוסיקלי וחכם.

  6. קצר וקולע, יונה. מה שאתה מבין, על פי בורחס (שקראנו קודם, על ה”אָלֶ”ף”) אינו ניתן לתיאור מילולי בלתי כוזב.

  7. כל ציפורי הלילה, אשר רגעי ההשראה שלהם נוחתים אז – מבינים אותך היטב. וכמו ציפורי לילה – לך חפש אותם בבוקר…נעלמו.

הוספת תגובה

עליך להכנס בשם משתמש וסיסמה כדי להוסיף תגובה.