תשוקה / זיוה גל  

אַתָּה מַבִּיט בִּי
כְּמִי שֶׁכָּל עוֹלָמוֹ
פֹּת
פָּעוּר לִרְוָחָה.

,

מעבר לפינה: פנטזיה לסבית 2# / דניאל עוז

תגיות: , , ,

32 תגובות »

  1. מהמם התמצות החכם הזה של המבט הגברי ועולמו המצומצם. זיווה, תודה.

  2. פות, לפחות לפי מילון רב מלים, היא נקבה. כיאה וכיאות. השיבוש הזה מדגיש עוד יותר את דבריו של איתי, על הניכוס – תרתי משמע, בהחלט – של הגוף הנשי בידי הגבר. אבל האני השרה היא אשה, והיא מראה לו את מבטו-שלו, מתריסה בפניו, מסרבת להיות פות פעורה לרווחה בלבד. בהפוכה הזאת, אהבתי את השיר.

  3. השיר הכי טוב מכולם כאן שלך.

    הכח שבתמצות.

  4. בעניין הזכר והנקבה ייתכן שברגע הזה הוא, המביט, פעור…
    והתגובה המידית שלי? “איזה כיף לך”. :)

  5. בקשה: אנא לא להיצמד לפרשנות אחת
    כותבים וקוראים מנוסים הרי אתם…

    ובינתיים, תודה של פסק זמן,
    לכל מי שקרא והגיב:)

    שנה טובה
    זיוה

  6. אהבתי, במיוחד בשל כפל המשמעות הטמונה במינימליות הזאת, שיש בה הסתכלות חכמה ואמירה ישירה.

  7. ישירות מזעזעת .

  8. האינטרפטציה של לי עברון-ועקנין מענינת וכדי להדגישה אפשר להפוך את סדר הטורים:

    אתה מביט בי
    פעור לרוחה
    כמי שכל עולמו
    פות

    אלא שבמבנה הטורים שבו מופיע השיר יש כאמור כפל משמעות, מה שמעשירו מבחינת תוכן

  9. אחלה שיר

    אבל הדברים יותר מסובכים מכפי שזה נראה. פרשנות שטחית ומתחנפת של אדון רון.

    “אתה מביט בי” לא בפות שלי. זא אני רואה אותך רואה אותי כפות פעור לרווחה.
    סליחה כמי שכל עולמו…………. זא המשוררת בהנחה שהיא הדוברת רואה את המביט כמי שכל עולמו הוא הפות שלה. פעור לרווחה זא היא מקבלת אותו בחיבוק פות אוהב, בולע, חונק לא יודע זה לא הפות שלי. חזרה לרחם? התיילדות הגבר? מזכיר מעט את סרטו של אלמדובר דבר אליה.

  10. אהבתי את ניגוד הצרות של כל עולמו, מול הפעור לרוחה

  11. ועכשיו היא…שיחה עם גרא ואיריס . או שהיא היתה קודם?

  12. סליחה?

    מי זאת: “היא”?

  13. איתי רון, תודה. מאוד אהבתי את מבטך.
    ואני מניחה שאתה לא מחניף למי שאינך מכיר…

    דנה הרבה תודה לקריאתך
    ועל שהוספת עוד נופך לקריאה, על הניכוס.

    רונית חברה יקרה
    תודה מקרב לב:)

    נורית המון תודה, אכן השיר רב משמעי
    ועדיין לא עלתה
    המשמעות המנוגדת למה שכולם הזכירו כאן
    אולי בגלל הזעזוע, מחייכת:)

    דבורה תודה רבה לקריאתך
    אני רגילה שהשיר הזה (שכתבתי מזמן)
    מעורר רגשות מנוגדים או התפעלות
    או דחיה ואני מכבדת את תחושתך

    לי,
    חייכתי לתגובתך.
    אשמח גם לקריאה שניה אחר ה”מיידית”:)

    אהוד תודה רבה.
    כמובן שלמבנה יש חשיבות…

    לוסי תודה רבה,
    חבל שלא הרחבת…
    לא ברור (לי) ממש

    “אבן נייר ומספריים”
    כן כן יש הבדל בין משורר לדובר, מסכימה.
    אהבתי את הפרשנות המעניינת שלך בקריאה -
    בעיקר לגבי ההתיילדות שאפשר ממנה לעוף למרחב
    (אוקסימורוני)לאוו דווקא פנימה:)

    מירי פליישר,
    לא יודעת למי פנית
    אולי הנמען/נת שפנית אליו/אליה
    ת/יוכל לתת לך תשובה?
    ועם זאת, תודה לקריאתך.

    שלכם/ן בהערכה
    זיוה

  14. איזה יופי!
    עזבו אתכם עכשיו מפמיניזם, חיפצון ומה שלא יהיה…
    אישה לוהטת יודעת להתענג על המבט התאב הזה…

  15. אסנת,

    באופן עקרוני את צודקת
    אך איפה זה נמצא במציאות השיר כמוקד?

    [השיר שלך את הקוראת:)]

    תודה לך
    זיוה

  16. סיפור קטן:

    פרסמתי לפני שנים את השיר באחד הפורומים.
    מגיבה אחת נכבדה הצמידה לשיר שלי
    ציור מפורסם שאני מניחה שרובכם מכירים
    שנקרא: “מקורו של עולם”/ גוסטב קורבה

    היא הייתה בטוחה שכתבתי את השיר
    על סמך הציור אבל רק אז הכרתי במקרה
    ציור שמעביר בדיוק משמעות חשובה מבחינתי,
    בשיר שכתבתי.
    אפילו חשתי ניצוץ של גאונות (וזה בחיוך)

    זיוה

  17. תודה, זיוה!
    את הציור של איריס קובליו פה אני אוהבת יותר משל קורבה.
    והתגובה השנייה והשלישית שלי עודנה – שזה נהדר, ההתמסרות הזאת. כמו התגובה המידית בעצם :)

  18. גם לי נראה שהשורה האחרונה יכולה להתפרש בכמה אופנים – ומשום מה היא מזכירה לי כל הזמן את שם הסרט “עיניים עצומות לרווחה”.

  19. לאבן נייר ומספריים, יש לי רושם שאתה סוגר חשבונות לטוב ולמוטב עם מי שכנראה הגיב לכתיבתך.גשם של תלונות בצד שלמי תודה.שקוף.

  20. זיוה, אנסה להסביר:
    “כְּמִי שֶׁכָּל עוֹלָמוֹ”
    אומר לי צר, מצומצם
    “פָּעוּר לִרְוָחָה”
    אומר לי רוחב, פתוח

  21. תודה רבה אנשים יקרים

    תודה והערכה למערכת זוטא

    זיוה

  22. התגובות מעניינות מאוד וממחישות מה ניתן לעשות עם ארבע שורות, וגם אם אני לא יודע איזו משמעות צריך לייחס לפות פעור לרווחה, בהתאם למלים שבשיר, אני מייחס את המשמעות הסובייקטיבית שלי.

    לא גיבשתי כיוון מוצק, ולאחר קריאה חוזרת ונשנית (טרם ואחרי קריאת יתר התגובות כאן) כנראה שגם לא אגבש. בעיניי השיר מכוון יותר לטיזר כי הוא מפעיל יותר אמביוולנטיות מאשר אמירה נוכחת וברורה.
    בהחלט מתכתב עם הייקו.

    אהבתי.

  23. כל עולמך פות פעור לרווחה
    משם יצאת

    ומשם תוציא וולד לעולם

    זאת האמירה בנוסף לאמירה הפרובוקטיבית
    הגלויה שכולם ראו.

    ואני לא רואה כל קשר בין אמביוולנטיות
    לבין הייקו דווקא.

    תודה לך

    זיוה

  24. האמירה – סובייקטיבית ובעיני הקורא. היא כבר לא של הכותב, ולכן שפע התגובות.

    אמיבוולנטיות – שפע פרשנויות שאין אחת נכונה וזויות שונות מסוגלות לפצוע זו את זו.

    הייקו – נכון, אין קשר. לא בשל האמביוולנטיות. בשל ההקשר המרחבי-תרבותי והעולם המתכנס לתוך ארבע שורות.

  25. רונן בן טובים יקר,

    אני נאלצת שוב לא להסכים איתך:)

    האמירה –
    לדעתי, אתה מבלבל בין קריאה שונה ובין האמירה / המסר של המשורר.

    אמביוולנטיות –

    אין בינה ובין פרשנות כהוא זה. אלא יחס דו-ערכי.

    הייקו-

    אין כל קשר בין השיר שלי להייקו.
    ושוב המושג “אמביוולנטי” קרוע מהקשרו.

  26. רענן, לא רונן.

    נסכים שלא להסכים.

    מספרים על תלמידיו של יהודה עמיחי ששאלו אותו מה רצה להביע בשיר שלו, ותשובתו היתה: אתם תגידו לי.

  27. רענן בן- טובים מספר על עצמו:

    “תגובותיי מכוונות יותר לטיזר מאשר לשיר עצמו שלא גיבשתי עדיין מה אני קורא. מזל שיש תגובות לפניי הממחישות לי את השיר”

    ולי יש שיר אחר שמתחיל כך:

    “רַק הִתְעוֹרַרְתִּי.
    אַל תִּקַח אֶת הָאֶמְבִּיוָלֶנְטִי
    שֶׁלִּי, וְתַלְבִּישׁ עַל חֹד הֶחַנִית
    הוּא דַּק מִדַּי וְקַר מִדַּי
    לְהָכִיל
    מְשִׁיכָה דּוּ-צְדָדִית.”

    שבוע טוב

  28. גרפומניה.

    מילא המשוררת, איפה היו עורכי זוטא כשקיבלו את השיר?
    כולם יודעים שהרמה כאן נחותה אבל לזה לא ציפיתי.
    בושה לשירה העברית.

  29. מבקר יקר,
    אף כי כל אדם ראוי לדעתו, דומני שהבוטות של תגובותייך – והעובדה שאתה מכוון אותן כמעט באופן אישי לזיווה גל בלבד – מרמזת על כך שהאג’נדה שלך אינה נקייה ןאינה מבוססת על טובת השירה בלבד. יותר מכך, אם ‘כולם יודעים שהרמה כאן נחותה’, מה *אתה* מחפש כאן? יש מספיק מקומות אחרים שבהם תמצא שירה שתנעם לאוזנייך.

  30. השיר הזה נפלא. שיר שבשורות קצרות מסביר את כל מהות הקיום על מה בעצם הכל עומד. נקודת הבריאה. גם של השיר.

    מבקר שירה יכול ללכת ולבקר עגבניות בשוק הכרמל אולי בהן הוא מבין טוב יותר.

    רונית

  31. זיוה, השיר יפה, תמציתי ישיר,ובזה כוחו.
    הרשי לי להעיר הערה לדברי “מבקר שירה”.

    איני מבין כיצד , אדם כל שהוא המכנה את עצמו מבקר שירה
    יכול לבזות עצמו בצורה כזו. “לכנות בצורה פרועה וביומרה המעוררת גיחוך”
    את הכותבת מוכשרת “גרפומנית”. זה מזכיר לי מאוד את צורת הביקורת של אשה ספציפית שנכסה לעצמה תואר של מבקרת שירה .
    איני מזכיר את שמה כאן מתוך חמלה. נטענו הטענות בגנותה על כך שנטלה על עצמה ללא הצדקה של ממש להמליץ על שירים. מסתבר במקרים רבים שהמניע לביקורת שלה לא היה איכות השיר אלא חשבונות אישיים. אני מקווה שתתקן את דרכה.

    עידן פלג

  32. ‘קל’ יותר כנראה לאנשים מסויימים
    להטיח את הביטוי גרפומניה
    ולבלבל אותו מניפולטיבית, ביצירתיות.

    תודה לך
    זיוה

הוספת תגובה

עליך להכנס בשם משתמש וסיסמה כדי להוסיף תגובה.