במרפסת / אליעז סגל  

הִיא מְנַקָּה אֶת הָחָרָא שֶׁל הַיּוֹנִים מִן הַמִּרְפֶּסֶת
אֲנִי צוֹפֶה בָּהּ מְנַקָּה אֶת הָחָרָא שֶׁל הַיּוֹנִים מִן הַמִּרְפֶּסֶת.
אַתָּה וַדַּאי צוֹפֶה בִּי צוֹפֶה בָּהּ מְנַקָּה אֶת הָחָרָא שֶׁל הַיּוֹנִים מִן הַמִּרְפֶּסֶת.
אַל יִגְבַּהּ לִבְּךָ
הִיא בְּדִיּוּק כְּמוֹתְךָ
עוֹלָמוֹת נִמְחִים וְנִבְרָאִים תַּחַת מַטְלִיתָהּ.
בְּאַחַד הַיָּמִים
הִיא עֲלוּלָה לְנַקּוֹת גַּם אוֹתְךָ
אֱלֹהִים.

,

מעבר לפינה: הספד לשען / יוסי דברה

תגיות: ,

21 תגובות »

  1. יפה. בעיקר “עולמות נמחים ונבראים…”.
    מבחינתי שם אפשר לסיים את השיר. ללא המילה המפורשת.

  2. זה כמעט חד-גדיא מעגלי – ולמרות שהוא משעשע הוא נראה לי גם זועם למדי כלפי מי שאמור להיות אחרון (או ראשון?) בשרשרת.
    וגם: התרשמתי מאד מהניקוד המוקפד של תווית היידוע במלה הרביעית בשיר. חיוך.

  3. שלום צביה
    כאדם לא מעשי אל אדם מעשי
    האם את מציעה שהשיר כולו יהיה שלוש המלים “עולמות נמחים ונבראים”?
    ועכשיו ברצינות אפשר לסיים את השיר גם במטליתה. ואפשר ללא אלוהים. גם אני נוהג לחתוך לקצץ ולהדק בסגנון התער של אוקם אבל לא רציתי שום עודף משמעות שעלולה להיווצר ללא אלוהים בבחינת כל המפחית מוסיף.

  4. בהינף מטלית: על גבהות לב, אלוהים, חרא ושבריריות הקיום.
    נקי וחזק
    תודה

  5. לאליעז שלום,
    “עולמות נמחים ונבראים תחת מטליתה” כשיר דמוי-הייקו זה דווקא רעיון לא רע…
    ועכשו ברצינות. אותו “הינף מטלית” המאחד את כל המימדים הוא נפלא. כפי שכתבה תמר רז.
    שלוש השורות האחרונות נראות בעיני פחות שיריות. הקונקרטיזציה הזאת של אלהים מרתיעה אותי, לא כרעיון, שהוא ללא ספק נכון, אלא בדרך הביטוי שלו.

  6. היבט פילוסופי מעניין ומקורי
    וההגשה הפרקטית מעשית
    נוגחת בעולמות הרגליוזיים
    בספירלה הזאת:)

  7. הסגול בהא הידוע בחרא נכון מבחינה דקדוקית, אך לא מבחינת ההקשר התוכני המילולי או השירי. כי “הַחרא” היא מלה-ביטוי שאין להפרידו. כל מורה ללשון יודע/ת זאת. כך גם השיר. והמבין….

  8. האמת היא שאינני זוכר כיצד התגלגל לפה הסגול האמור. אם זוטא יחפצו בכך- יחליפו אותו. ללא ספק, כפי שזה עכשיו זה נשמע מאולץ ולא מתאים.
    תודה.
    אליעז

  9. תודה זיוה
    אהבתי את פרשנותך.

  10. לגבי הסגול, השיר נשלח אלינו מנוקד (כולל הסגול הזה). גם לי זה נראה מאולץ, אבל בדיקה העלתה שזה הניקוד הנכון, ולא ראינו לנכון לשנות את מה שנשלח אלינו. עם זאת, אם המשורר מעוניין לתקן, נשמח להיענות לבקשתו (-:.

  11. כן רונן
    אשמח אם תתקנו
    תודה אליעז

  12. לאליעז אמונה מוזרה, הוא רליגיוז אך לא דתי במובן המקובל של המילה.
    וכך גם השיר הזה.

  13. מבחינת התקן, הניקוד של ה’ הידיעה יכול להיות גם בקמץ (כך על פי האקדמיה ללשון). המילה מופיעה שלוש פעמים – בכל אחת משלוש השורות הראשונות.

  14. תוקן בשלושת המקומות, בהתאם להערה של רוני, אבל אני מסתקרן: האם האקדמיה באמת הקדישה זמן לניקוד ה”א הידיעה לפני המילה ‘חרא’? כי לפחות לפי מקורותיי אין ספק: לפני ח’ קמוצה בקמץ גדול (כמו כאן) הה”א אמורה להיות מנוקדת בסגול.

  15. לרונן -
    היות שלא מדובר במלה עברית (ואפילו בלי קשר למשלב ולתוכן), אני בספק אם האקדמיה הקדישה לעניין מחשבה יתרה. הקפדה על ניקוד תווית היידוע כאן היא, בעיניי, בבחינת קדושה יתרה, הרבה מעבר לזו של האפיפיור.
    כלומר: לא חייבים. הפתח יספיק. שוב חיוך.

  16. אהבתי את זו המנקה ומנקה וזה עולמה, עד כי אין לה אלוהים. מסקרנת.

  17. לוסי שלום
    אני בדר”כ לא נוהג לפרש את שירי. אבל אתפוס טרמפ על דברייך ואומר כמה מלים בכל זאת לנוכח העיסוק הניקודוקרטי או הניקודודקטי שהתפתח כאן. אני לא חושב שהניקיון הוא כל עולמה של המנקה. היא לא מנקה ומנקה אלא מנקה נקודה. היא משתקפת פעם אחת בעיני המשורר וההשתקפות הזו משתקפת שוב בעיני אלוהים (קונקרטי ככל שיהיה – הקונקרטיות היתה מכוונת צביה למרות שהוא ממשיך להיות אבסטרקטי ולטנטי דיו בו זמנית). אין ספק שהעמידה הזו מן הצד יוצרת ריחוק ומעין היררכיה טלסקופית. לכן מופנית אל אלוהים מעין הבעת מחאה והענקת עוצמה למנקה שבעצם עסוקה גם היא ביצירה של סדר וביצירת הרס. האם זו לא אחת “ממשימותיו של היושב במרומים” -אנטרופיה וארגון גם יחד. כך המנקה הקטנה-גדולה יכולה למחות אפילו אותו.

  18. כמה יפה ונפלא להגיד לצופה על הכל (היושב במרומים), – “אל יגבה ליבך… אלוהים.”
    נקודת ראות מרעננת ושובת לב.

  19. הנה משמעות נוספת לעולמות שנמחים ונבראים. ובכן, עולמנו עשוי חרא. אהה. כן. והפרשות אחרות. ויצורים מתים. הדברים המאוסים ביותר בעינינו הם שמרכיבים את האדמה עליה וממנה אנו חיים. את העולם שלנו. ככל שהם מאוסים יותר עלינו, כך הם חומר משובח יותר לאדמה.  

  20. אהבתי את ההסתכלות הפילוסופית המתריסה וה’חצופה’ שבשיר. וסוגיית ניקוד ה’חרא’ שיעשעה אותי עד מאוד – ועם זאת, הדיון בסוגיה, למרות הנימה המשועשעת – רציני.

  21. אליעזר, תודה על תגובתך והסבר. אני ראיתי אותה בפעולה חוזרת של ניקיון (ולא “מנקה -נקודה”)בגלל “עוֹלָמוֹת נִמְחִים וְנִבְרָאִים תַּחַת מַטְלִיתָהּ”, בגלל העולמות.
    לדעתי יש כמעט בכל עשייה, מין האלוהי שכן יוצרים דבר חדש, שונה. גם כשמנקים…
    תודה

הוספת תגובה

עליך להכנס בשם משתמש וסיסמה כדי להוסיף תגובה.