הספד לשען / יוסי דברה
מֵת
הַשֶּעָן שֶל הַשְּכוּנָה
עָצְרוּ כָּל שְעוֹנָיו
הָלַך
תָּמִיד אַחֲרֵי הַזְּמָן
עַכְשָו
הַזְּמָן כְּבָר אַחֲרָיו
זֶה כָּל מָה שֶׁאֲנִי יוֹדֵעַ
עָלָיו
,
11 תגובות »
הוספת תגובה
עליך להכנס בשם משתמש וסיסמה כדי להוסיף תגובה.
יפה 🙂
ומה באמת אפשר עוד לדעת
זך כתב בפתח שירו:”מתה אשתו של המורה שלי למתמטיקה”
אח”כ קראתי כאן “מת מדריך הכושר שלי”
עכשיו: “מת השען של השכונה”
אני מבקשת די לגרפומניה. היכן השירה המקורית שלא עושה פראפראזות עלובות משירים מקוריים. די לחבורה המצומצמת שמחמיאה על שטויות כדי לקבל מחמאה בחזרה.
וגם בשיר של משינה “השען מתן מזמן..”
לכאורה הרהור קליל על המוות – אבל ארבע השורות הקצרות (בנות המלה האחת), יחד עם החריזה שלהן, נותנות לו איזה מקצב של שיר-אבל, כמעט כמו של גונג מצלצל.
כתוב יפה. לרגע חשבתי לנסות את זה בלי “זה כל מה שאני יודע עליו” שלוקח את זה למקום יותר קליל, אבל יכול להיות שדווקא הקלילות הזו מכניסה עצב.
תודה
לי. נשר.
יש אמת בדבריך.
מוטיב השעון והשען – מוטיב שגור בספרות.
ולי הזכיר מספר סיפורים.
אז מי העתיק ממי?:)
ועוד משהו:
“זה כל מה שאני יודע עליו…”
לדעתי,
מוקד השיר.
מעורר את המחשבה מה אנחנו בעצם יודעים
על האנשים שאנחנו פוגשים ביומיום?
(ומה החמצנו?)
לצביה ליטבסקי
מעריכה את אומץ לבך. שמחה לראות שלא השתנית
משתתפת בצערו.
כן, כמו זה שלנו בשכונה (או סנדלר?). ותהיתי מה אני יודעת עלי…יפה