תמונת נוף – סתיו בהירושימה. 6 באוגוסט 1845 / אילן וייס  

הַמְּכוֹנִיּוֹת הַחוֹנוֹת
הָעֲצוּבוֹת לְאֹרֶךְ הָרְחוֹב
כְּשֶׁהַסְּתָו לְאִטּוֹ
הַשָּׁתוּי מֵחֲלוּדָה
מְחַלְחֵל
וּמְפַעְפֵּעַ פְּנִימָה
וּכְשֶׁהַגְּדֵרוֹת הַמְּאֻבָּקוֹת
וּכְשֶׁהָרְחוֹבוֹת הָרֵיקִים
וּכְשֶׁהַמְּכוֹנִיּוֹת הַחוֹנוֹת
הָעֲצוּבוֹת לְאֹרֶךְ הָרְחוֹב
וּכְשֶׁהַסְּתָו לְאִטּוֹ

,

מעבר לפינה: ישראל, 1969 / חורחה לואיס בורחס

תגיות: ,

10 תגובות »

  1. לצערי, השיר נראה כיצירת בוסר של כותב כשרוני מאוד. תמונת העולם המצטיירת מתוך המבע השירי נראית קלושה, לא ברורה. בעיקר לא הבנתי את הסיום: “וּכְשֶׁהַגְּדֵרוֹת הַמְּאֻבָּקוֹת / וּכְשֶׁהָרְחוֹבוֹת הָרֵיקִים / וּכְשֶׁהַמְּכוֹנִיּוֹת הַחוֹנוֹת / הָעֲצוּבוֹת לְאֹרֶךְ הָרְחוֹב / וּכְשֶׁהַסְּתָו לְאִטּוֹ” אז… מה קורה??

  2. האם כותרת השיר כתובה נכון??
    שנת 1845 או 1945??

  3. הסתיו כבר קרוב, מצפה לו.
    השיר תמונה מדוייקת של סתיו.

  4. גם לי נראה שיש כאן טעות בשנה, כל העניין הוא המתח שנבנה בתחביר השיר (כש… וכש…) – ואשר לא מתממש, היות שהירושימה בסתיו 45 (זה קרה בסתיו?!) כמעט ונכחדה. דווקא מעניין.

  5. אופס, הפצצה הוטלה בקיץ, ב-6 באוגוסט 1945 (ולא כפי שכתוב בכותרת). הסתיו של אותה שנה מוצא את העיר קפואה על מקומה, בלתי ממומשת, כפי שביקש להדגים בתחביר – לזה התכוון המשורר?

  6. לכל התוהים לגבי השנה: המערכת העלתה אותה תהייה כלפי המשורר, ונענתה שאין מדובר בטעות אלא שהאנכרוניזם מכוון. להסבר יותר מפורט, אני מציע להמתין עד שהמחבר יגיע ויסביר (-:

  7. לגבי התאריך: אכן,כמו שציין רונן אלטמן, מדובר במין אנכרוניזם מהופך כזה,מסוג האנכרוניזמים האלה המופיעים בסרטיו של דרק ג’רמן, כמו מטוס סילון,משאית וכד’ ב”קארוואג’ו”.
    לאיתי רון- לגבי השאלה -מה קורה? ולגבי התבייה לגבי הסיום, ובכן זהו שיר מעגלי ,ףכמעין לופ כזה, ואם לענות על ה”מה קורה?”, מה שקורה הוא רגע הציפייה ,רגע/שניה לפני הפצצה, שחוזר שוב ושוב, שבריר הרגע ש”לפני”.
    איך שלא יהיה,אנימעדיף לא “לנתח” את זה יותר מדי, כי פעם עשיתי כבר את השטות הזו,לפני כמה שנים כשפורסם שיר שלי באתר כלשהו, והתפתיתי ,במסגרת הדיון על השיר לנתח בסגנון של “למה התכוון המשורר”, ואת התוצאה אפשר היה די להגדיר כפיאסקו.

  8. מוזר, מעניין, מבשר רעות ומשרה עצב עוד לפני שקרה מה שקרה. האיטיות השקטה הזאת לפני פרוץ הגיהנום מאד אפקטיבית, והמכוניות החונות העצובות נוגעות ללב במיוחד. יפה.

  9. כמה עצוב
    אפשר להמשיך ולהביט הלאה לתוך הנוף השותק .

  10. תמונת השיר כמו ציור בצבע מים:
    שכבות שקופות ודקות ללא בסיס לחנייה. כך גם הלשון, אינה בונה את המילים במשפטים סגורים, למרות (ואולי בגלל) התיאור הרגיש והמתומצת.
    המראות נוזלים לאיטם כמו סתיו שתוי חלודה. איזו חומריות נפלאה!
    השיר כמו מנגן על מיתרים קרועים ומרחף על כתמי מילים מפעפעות. יפה!!

הוספת תגובה

עליך להכנס בשם משתמש וסיסמה כדי להוסיף תגובה.