ישראל, 1969 / חורחה לואיס בורחס  

מספרדית: עקיבא קונונוביץ’

חָשַׁשְׁתִּי שֶׁבְּיִשְׂרָאֵל יַאַרְבוּ
בִּמְתִיקוּת עַרְמוּמִית
הַגַּעְגּוּעִים שֶׁהַגָּלוּיוֹת בְּמֶשֶׁךְ מֵאוֹת
אָצְרוּ כְּאוֹצָר מָתֹק
בְּעָרֵי הַכּוֹפֵר, בְּרָבְעֵי הַיְּהוּדִים,
בְּעַרְבֵי הָעֲרָבָה, בַּחֲלוֹמוֹת,
הַגַּעְגּוּעִים שֶׁל אֵלֶּה שֶׁנַּפְשָׁם יָצְאָה אֵלַיִךְ,
יְרוּשָׁלַיִם, עַל נַהֲרוֹת בָּבֶל.
הַאִם הָיִיתְּ דָּבָר אַחֵר, יִשְׂרָאֵל, מִלְּבַד אוֹתָם כִּסּוּפִים,
מִלְּבַד אוֹתוֹ רָצוֹן לְהַצִּיל
מִתּוֹךְ צוּרוֹתָיו הַמִּשְׁתַּנּוֹת שֶׁל הַזְּמָן
סִפְרֵךְ הָעַתִּיק הַקָּסוּם, שִׁירֵי הֶהָלֵל,
בְּדִידוּתֵךְ עִם הָאֵל?
לֹא כָּךְ. הָעַתּיקָה שֶׁבַּמְּדִינוֹת
הִיא גַּם הַצְּעִירה בְּיוֹתֵר.
לֹא פִּתִּית אֶת הַגְּבָרִים בְּגַנִּים,
בְּזָהָב וּבְשִׁמְמוֹנוֹ
אֶלָּא בְּחֻמְרָה, אֲדָמָה אַחֲרוֹנָה.
יִשְׂרָאַל אָמְרָה לָכֶם לְלֹא מִלִּים:
תִּשְׁכַּח מִי הָיִיתָ.
תִּשְׁכַּח אֶת הָאַחֵר שֶׁנָּטַשְׁתָ.
תִּשְׁכַּח מִי הָיִיתָ בַּאֲרָצוֹת
שֶׁנָתְנוּ לְךָ אֶת שְׁעוֹת אַחֲרֵי הַצָהֳרַיִם וְהַבֹּקֶר
וַאֲשֶׁר לֹא תִּתֵּן לָהֶן אֶת גֵּעְגּוּעֶיךָ.
תִּשְׁכַּח אֶת לְשׁוֹן אֲבוֹתֶיךָ וְתִלְמַד אֶת לְשׁוֹן גַּן הָעֵדֶן.
תִּהְיֶה יִשְׂרָאל, תִּהְיֶה חַיָּל.
תִּבְנֶה אֶת הַמּוֹלֶדֶת בְּבִצּוֹת. תָּקִים אוֹתָהּ בְּמִדְבָּרִיּוֹת.
יַעֲבֹד אִתְּךָ אָחִיךָ, שֶפָּנָיו מֵעוֹלָם לֹא רָאִיתָ.
רַק דָּבָר אֶחָד מַבְטִיחִים לְךָ:
אֶת עֶמְדַּתְךָ בַּקְּרָב.

,

מעבר לפינה: מחזור הדם / עופר בור

תגיות: , ,

18 תגובות »

  1. שיר מעולה. איך לא? גם התרגום לא רע. עם זאת כמה עצות לשיקול דעתו של המתרגם:
    1. אני הייתי משמיט את המלה אותו וכן אותם במשפט: “מִלְּבַד אוֹתָם כִּסּוּפִים, מִלְּבַד אוֹתוֹ רָצוֹן לְהַצִּיל” ומחליף אותם פשוט בה”א הידיעה.
    2. כמו-כן, אם כי אין לפני המקור כדי להשוות, נראה לי שכל הפעלים בצורת העתיד (בעיקר, תשכח, תהיה, תבנה)צריכים להיות למעשה בצורת ציווי (שכח, היה, בנה).

    מלבד זאת, באמת כל הכבוד.

  2. אני תמיד מודה למתרגמים/ות על שהם מביאים/ות אלינו את מה שלולא הם/ן לא היינו פוגשים… תודה לעקיבא על השיר הנהדר. שיעור בהיסטוריה…

  3. מצטרף לדברי לילך:
    תודה עקובא על התרגום.
    אולי כדאי שיקראו את השיר גם אלה מתוכנו שהפכו להיות אנטי ופוסט ציונים.
    גיורא

  4. איזה יופי של שיר, מרגש ממש. מזכיר לי, גם זה מזכיר לי, מה אנחנו עושים כאן.
    תודה על התרגום היפה, על הבחירה המוצלחת, נהניתי מכל שורה.

  5. אמרו כבר שתרגום הוא כמו נשיקה מבעד לממחטה
    ואכן בלי להכיר את המקור משהו בשפה נשמע מעט “טכני” .זה כנראה מחיר שאי אפשר להמנע מלשלמו. מצד שני יש קסם בשיר הזה כשלעצמו וגם הקסם שלראות איך האני הקולקטיבי המוכר לנו עד לזרא נראה בעיני הזר, האורח ומגלה את הצדדים המעניינים הכמעט אקזוטיים שיש בהוויה הישראלית, דווקא במבט רענן, משוחרר מאשמה והתנצלות ועם זאת חד ומפוכח.
    תודה גדולה למתרגם שנתן את ההזדמנות לנשיקה הזאת גם אם מבעד לממחטה

  6. מצטרפת לדעתה של אפרת .
    התרגשתי .

    תודה .

  7. השיר נהדר, תודה רבה על התרגום.
    אני סקרנית למה התכוון גיורא פישר, כשאמר שכדאי שאנטי ופוסט ציונים יקראו את השיר.
    הייתי רוצה לדעת כיצד הוא מאגד יחדיו אנטי ציונים ופוסט ציונים, והאם אין הוא רואה שאת השיר ניתן לקרוא גם ובדיוק מהגישה הפוסט ציונית.
    או שלא הבנתי נכון…
    גיורא, אנא הסבר. תודה!

  8. לאיתי רון, שלום,
    בדקתי את 2 הצעותיך המתבקשות לכאורה והנה דעתי:
    1. “אותם כיסופים”… “אותו רצון”– מובלט מאד במקור וחובה להדגיש זאת גם בתרגום, במקרה הספציפי הזה.
    2. גם השימוש בעתיד מתחייב כאן, במקום הציווי, כי במקור יש מעין עתיד נבואי ואין כמעט שמץ של ציווי.
    תודה רון על הערותיך, בזכותן בדקתי שוב את המקור ואת התרגום.

  9. לרונן, שלום רב,
    גיליתי שגיאה יפה בתרגום. אני תרגמתי “חומרה”, בקובוץ, את המלה בספרדית RIGOR,בדיוק לפי מה שבורחס כתב. יש כאן מעין מטפורה. ואילו במערכת הבינו שמדובר בחמרה, בפתח,סוג של אדמה. אמנם זה יותר קל להבנה, אבל לא לפי מה שבורחס כתב והתכוון אליו.
    כאן אפשר להגיד “מעז יצא מתוק” אבל בורחס בחר ב”עז”.

  10. אמרו כבר הרבה, נכון ונאה, אך עדיין אני רוצה להוסיף משפט על תחושת העונג שלי- וגם של אחרים אני קוראת- בעקבות שירו הציוני של בורחס. עונג מן הזכרון הנוסטלגי על הזמן אשר בו האמננו כולנו בתום לבנו “בטוהר הנשק” וטוהר כוונותינו ולכן מלחמות ישראל זכו בלגיטימציה ממבקרי החוץ, בין שהיו מתוכחמים ובין שפחות. היום איננו רואים לא חיבוק עצמי ולא חיבוק אחר. נדמה לי שאין עוד כלל חיבוק של עם או ארץ. עידן האידיאלים הרי נגמר בנפץ.
    אז מבחינה זו שירו של בורחס יפה באוזננו כמו שירת הארגונאוטים השבים הביתה.

  11. חייה, אני מזדהה עם התחושה שלך, אבל אינני משלים. אשמח עם עוד כמה “משוגעים לדבר”
    נעשה משהו בתחום הסולידריות, שהוא המוצא היחיד מכל מה שהזכרת. סולידריות פירושה קודם כל דיאלוג עם דעותיו של האחר, בלי התנשאות ובלי התרפסות. יש הרבה על מה לשוחח ובעיקר — לעשות.

  12. חייה, גיליתי פליטת קליד: צ”ל אם ולא כפי שכתבתי.

  13. לאיתי,לילך,גיורא,אפרת, עופר,דבורה ואסנת– שימחתם אותי. תודה מקרב לב.
    עקיבא

  14. הי עקיבא,
    סליחה על הטעות – ראיתי את העניין ברגע האחרון לפני העלאת הגיליון ובגלל ה’אדמה’ שמופיעה באותו המשפט הנחתי שבמקור היה חמרה והניקוד השתבש (זה קורה הרבה, בעיקר עם תוכנות ניקוד אוטומטיות, והכנסתי את התיקון (שמתבר שלא היה נדרש). בכל מקרה, כעת תוקן הניקוד בחזרה למקור הנכון, למען הקוראים הבאים.

  15. רונן, תודה שתיקנת.

  16. אמנם כבר תוקן, אך ברצוני לציין שגם חומרה וגם חמרה שניהם משורש חמתה של חמה,ותודה לעקיבה על התרגום.

  17. שיר שזכאי לתואר תהילים הציוני, תענוג גדול
    רק מילה אחת לבורחס (ולעקיבא כמובן): אל תשכחו מי הייתם, אל תדמיינו שעבר זה משהו שאפשר למחוק אלא מתוך העבר, מתוך נהרות בבל, היו ציונים. לשונך היא לשון אבותיך היא לשון גן עדן.

  18. הֶהָלֵל לא נכון הניקוד, צ”ל הַהַלֵּל.

הוספת תגובה

עליך להכנס בשם משתמש וסיסמה כדי להוסיף תגובה.