בכל פרידה יש מטעם המוות / רוחה שפירא  

בְּרֵאשִׁית הָיְתָה הָרוּחַ מְנַשֶּׁבֶת עַל פְּנֵי מַיִם רַבִּים
וְעוֹרְקִי הָאֵשׁ בָּעֲרוּ בָּעֳמָקִים, הִתִּיכוּ חֹמָרִים וּסְלָעִים.
אָז נָסוֹגוּ הַמַּיִם וְהָיוּ לְיַמִּים וְהָאֲדָמָה עָלְתָה וּפָרְחָה.
וּבֵין הַשְּׁכָבוֹת נֵעוֹרוּ תָּאִים זְעִירִים, צְמָחִים, דָּגִים,
בַּעֲלֵי חַיִּים.

וּמָתַי נוֹלְדוּ הַנְּדוּדִים?
וְאִם הָיִיתִי יְצוּר פּוֹעֵם בִּנְקִיקֵי הַסֶּלַע, אוּלַי הִגְבַּהְתִּי עוּף -
הַאֻמְנָם עָזַבְתִּי, אוֹ שֶׁמָּא הֻשְׁלַכְתִּי?

כָּךְ אוֹ כָּךְ, נִפְרַדְתִּי לִהְיוֹת כְּנָפַיִם, פֶּה וְעֵינַיִם לִשְׁאֹב
אֶת יְפִי הָעוֹלָם וְאֶת כְּאֵבוֹ הַבִּלְתִּי נִדְלֶה.

,
מעבר לפינה: שי צבי הורודי

תגיות: , , ,

21 תגובות »

  1. איזה יופי!!
    הערה קטנה:
    הכותרת מסבירה את השיר ולכן מיותרת. כך גם השורה השלישית בבית השני. “הכאב הבלתי נדלה” מכיל את כל אלה.

    כך או כך, היכולת לחוש בסיפור האישי את הרחב, הקוסמי, העל-זמני, מרגשת אותי.

  2. מקסים
    בראשיתי וחווייתי בשל כך
    מזכיר את השיר “בראשית” ששחכתי מי שר במקור ובארץ שרה גלי עטרי.
    נהניתי!

  3. ‘שכחתי’. ככה זה כשצריך ללחוץ חזק מדי על המקלדת.סליחה.

  4. המעבר מהמיתי מועצם שבבית הראשון לתהיות הרטוריות בבית השני, וממנו לקביעה המנוסחת בספק השלמה ספק כורח “כך או כך” שבבית השלישי- נתמך במעבר מהסביל ב”הֻשְׁלַכְתִּי” והפעיל שב”עָזַבְתִּי” לפעיל ב”נִפְרַדְתִּי”. פעיל הפותח את תיאור מקומו ותפקידו של האמן ביחס לעולם אותו הוא מתאר.
    הקפדה בבחירות המילוליות והמבניות, שאינה פוגעת באישי ובלתי אמצעי של חווית הולדת המשוררת המתוארת.

  5. לצערי אינני יודעת לנתח שירים, אך אני כן יודעת מתי אני אוהבת.
    אני מאד מאד אוהבת את השיר.

  6. אהבתי את השיר. השאיר בפי את טעם הבריאה והראשית, כמו גם את מרירות הפרידות…

  7. חשתי רלגיוזיות בשיר.

  8. שיר מיותר

  9. לא מחדש דבר
    ומשעמם
    פשוט סתמי

  10. הכותרת משלימה ומרחיבה את השיר. כך שבכל גילגול יש מוות.

  11. צביה,אפרת, חני, נורית, גליה ולוסי – חן חן לכן על ההתייחסות לשיר והתגובות.
    הכותרת שהיא עיבוד של פזמון עממי – “מה קשה היא הפרידה, יש בה מטעם המוות”,אכן מבקשת להסביר, מה כואב בה בפרידה מאז ומעולם. ובתוך השיר אני תוהה -ומאין ולאן אני באה, נפרדת והולכת.
    “אבן נייר ומספרים” משחק נחמד מימי ילדותי החוזר ושב אליי לפעמים עם נכדיי.
    ב-8 המילים שזרק-ה או זרקו כאן הפסבדונים הנ”ל (ב-2 תגובות), אפשר היה להפיק קול, צליל אפילו שיר יצירתי, אך בצורתן הנוכחית הן מתאימות כבומרנג לבעליהן.
    בברכה, רוחה

  12. שיר מטלטל ומרגש

  13. איזה יופי. אני מסכימה מאוד עם ההארה של הראשונה, של צביה.
    אהבתי כל כך את: “ומתי נולדו הנדודים?”… באמת מתי? עם הגעגוע?…

  14. תודה,יקיר.
    אכן כן, לילך, נגעת בגעגוע..כולנו נגועים. תודה.

  15. שיר מקסים ומרשים רחוק מלהיות סתם אבן נייר ומספריים

  16. אהבתי מאד את שתי השורות הסוגרות של השיר, הן מתעלות מעל ומעבר.

  17. צביה יקרה, תודה וברכה.
    תודה לך תמרה!

  18. השיר והרהוריו מדבר אלי מאוד

  19. פנינה. גורם לי להרהורים…

  20. השיר מתחיל בעצם בבית השני
    השאלה מתי נולדו הנדודים היא פתיחה נהדרת בעיני.
    כל תאור הבריאה לטעמי בבית הראשון מסרבל ומכביד ואינו תורם, להפך – צריך להתגבר על זה – ולמזלך סיפקת “סולם” ראוי לכך בהחלט בהמשך..
    ע

  21. עופר, ניתוח מעניין עשית לשיר. תודה על הרעיון לפתוח ב”מתי נולדו הנדודים?” אבל.. השיר שלי רוצה לדבר על טעם המוות והפרידה.(ראה תגובתי מס’ 11).
    לתחושתי, אם הייתי מתחילה מן הנדודים אולי לא הייתי מוצאת מקום, לגופי המבקש לראות, להבין ולדעת את הכאב והיופי שבטעם הקיום בתוך מחזוריות החיים והמוות והפרידה הבלתי נמנעת. ה”סולם” שלי הוא אכן השירה.

הוספת תגובה

עליך להכנס בשם משתמש וסיסמה כדי להוסיף תגובה.