מעיל הגשם / אורי עגנון  

אני בדיוק כמו הדמות ההיא, שם בחוץ, אדם עטוף במעיל, הולך בלילה החם. אני צעדים שקטים, ועיניים שמחפשות מפגש. יד מחפשת כפתור, רוח קרירה ודם חם.

אני האיש שם בחוץ בקצה הגינה, שמבקש להראות לקורבן תמים שמתחת למעיל הגשם, הוא לא לובש דבר; לא עור ולא צלעות. וגם תחתן אין כלום.

,

מעבר לפינה: הנחש / רז סופר

תגיות: ,

9 תגובות »

  1. אוי אורי, איזה פחד.

  2. אכן, מפגש חביב..

  3. כשקראתי את החלק הראשון, רציתי להגיב ולומר שהכמיהה יוצאת מתוך המעיל, עוברת ונוגעת – אך אז גיליתי את החלק השני – “אני האיש שם…” ובלשון המעטה (אני אומרת), שהוא מיותר.

  4. קורבן ומפלצת מתכנסים שניהם
    תחת מעיל גשם
    ועור
    וצלעות
    ללא הגנות.

    מצויין.

  5. אורי, מי שמתאיין אינו מודע להיותו אין. אני חושבת שאתה ממלא את המעיל ועוד איך!

    בהערכה, חנה

  6. אני. כמה “אני” יש כאן, ללא סוף.

    לפעמים נדמה שאין שום אפשרות אחרת, אלא לשנות את נקודת המבט, ולחדול מן הגוף.

    כמאמר גתה:

    Transform him, thou Infinite Spirit! Transform the reptile again to his dog-shape, in which it pleased him often at night to scamper on before me, to roll himself at the feet of the unsuspecting wanderer, and hang upon his shoulders when he fell! Transform him again into his favorite likeness, that he may crawl upon his belly in the dust before me,–that I may trample him, the outlawed, under foot!

  7. עורבני חביב,

    יש שלושה אניים בטקסט, שאחד מהם הופך גם להוא.
    אבל בלי ספק, תודה על הגתה.

  8. תיאור מדויק ופוגע. זרימת מילים יפה. גם לי מעט קשה עם האניים.
    המשמעות קצת חומקת, זועקת למיל של מיקוד.

  9. הצגת אותי במערומי. רספקט!

הוספת תגובה

עליך להכנס בשם משתמש וסיסמה כדי להוסיף תגובה.