בשפת הגוף אני / ליאל אדמון  

לִוְיָתָן בְּיָם רָחָב
הוֹדֵף גּוּשִׁים שֶׁל מַיִם
רוֹצֶה לָחוּש בְּזֶרֶם רוּחַ.
*
עִפָּרוֹן הַנָּעוּץ בַּכִּיס הַאֲחוֹרִי
שֶׁל הַגִּ’ינְס שֶׁלִּי
מְתָעֵד אֶת שְׂפָתוֹ שֶׁל
הַגּוּף הֶהָדוּק אֶל הַבַּד.
*
בּוּעַת אֲוִיר נִשְׁקֶפֶת בְּבֶטֶן עֲגֻלָה.
*
פִּיגְמֶנְט מַזְקִין
מִתְמַעֵט,
לְעִתִּים נוֹטֵף טִפּוֹת שֶׁל שֶׁמֶשׁ
עַל לְחָיַיִם צְמֵאוֹת.
*
פִּסָּה שֶׁל בָּד רוֹפֵס
עַל צַוָּאר אִמִּי
לוֹחֶשֶׁת “עֲנָנִים” בְּיוֹם קֵיצִי.
*
אֲנִי … זְהִירוּת עוֹבְדִים בַּדֶּרֶךְ –
מְהִירוּת מְרָבִּית 180 קמ”ש:
,,,,,,“לְהִתְרַחֵק, לְהִתְרַחֵק
,,,,,,,,,,,,מֵהַשּׁוּלַיִם,
,,,,לְהִשְׁתַּדֵּל לִשְׁמֹר עַל הַנָּתִיב הַמֶּרְכָּזִי”
*
בִּשְׂפַת הַגּוּף אֲנִי
פַּרְפָּר סָגֹל
עַל דַּף לָבָן
חָתוּם עַל הַהֲוָיָה הַמְּקַשֶּׁטֶת.

,

מעבר לפינה: ההפך / דנה ג. פלג

תגיות: ,

5 תגובות »

  1. מרתק ומוזר. אבל אני לא בטוחה באשר לאיכות השיר.
    משהו בו צורם..

  2. השיר הזה מרגיש כמו ביקור בתערוכה במוזיאון.
    שורה של שירים קצרים שהקשר ביניהם רופף (מלבד אולי שנכתבו על-ידי אותו אדם)
    אבל כל אחד בנפרד בוהק ככדור זכוכית.

  3. בהנחה שאלו כמה שירים נפרדים (לפי הכוכבית), אהבתי את “פיגמט מזקין…” אומר הרבה במעט מילים על – במילים עדינות – תהליך ההתבגרות. גם “עפרון” ו”בועת אוויר” טובים, מלאים משמעות. “עפרון” מתאר הוויה רגילה, אבל גם מתעד, כתפקידו הראשי של עפרון וכאן הוא מתעד בתפקידו המשני, והג’ינס הצמוד מעורר מחשבות על הרבה אפשרויות אלטרנטיביות. האחרים לא אומרים לי הרבה, או לא אומרים מעבר למה שהם אומרים. אם כל זה הוא שיר אחד, הרי שצריך לחשוב על תפקידי מרכיביו ולזה לא נכנסתי.

  4. אהבתי לקרא כנפרדים, במיוחד את:
    1- פִּיגְמֶנְט מַזְקִין
    2- פִּסָּה שֶׁל בָּד רוֹפֵס
    3- בִּשְׂפַת הַגּוּף אֲנִי

  5. אכן, זהו מחזור שירים. תודה רבה על התגובות.

הוספת תגובה

עליך להכנס בשם משתמש וסיסמה כדי להוסיף תגובה.