זוּג. קִצּוֹ / שולמית אפפל  

אֵיזֶה שִׁעֲמוּם
וְכַמָּה אֻמְלָלִים
וְהַבַּיִת חָרִיג בְּיָפְיוֹ
וּמִסְתּוֹבֶבֶת שָׁם חֲתוּלָה
שֶׁדּוֹמָה לִקְלֵיאוֹפָּטְרָה.

,

מעבר לפינה: כשמתתי / נועה פלג

תגיות: , ,

13 תגובות »

  1. שיר יפה, גורם לי לשמוח בביתי הלא יפה

  2. ההרמז לסופם של קליאופטה ואנטוניוס מקפיץ את השיר ומפיל אותי בעצבות..

  3. כמו להסתכל דרך משקפת לְבית, ולדמיין את המסביב בלי משקפת :)

  4. כמו תמיד מפליאה שולמית אפפל בתיאור חד ובוהק כיהלום.

  5. אני אוהבת את הקצרנות הזאת: רק מלה אחת מתארת את הזוג שהקיץ הקץ על זוגיותו – אבל די בה, בבדידותה, על רקע הפאר וההדר.

  6. יכולת התמצות שלך מכה בי כל פעם מחדש! כל כך יפה להראות דברים מבלי לדבר ברבה, במעט הזה וכמו שאמרה כבר קודמתי כאן במלה אחת הבהרת את המצב ועוד עיבית בשם קליאופטרה, מעולה.

  7. אין צורך להכביר במילים כדי לקבל סיפור שלם. עשית זאת בדייקנות.
    אותי הטרידה שאלה אחת האם החתולה שחורה? :)

  8. וכמו בשיר אחר שלך, הוא קם מהמאהבת ווהולך לאשתו וזו הראשונה בטוחה שהיא מפסידה משהו ולבה קמל

  9. לא רק שעמום בזוגיות הזאת אלא גם אווירה של קור, נתק וניכור
    מעט המכיל את המרובה-שירך

  10. גם אני אוהבת את המעט שמחזיק מרובה
    את כל היתר אמרו קודמי.

  11. את נהדרת. באמת.

  12. מסכימה עם שאר הכותבים: תמציתי. מדויק. מכֶּה. תמיד אהבתי את ההעזה שלך, שולמית, מאז שנתקלתי בך לראשונה, ב”מרחק”, לפני למעלה מעשרים שנה…

  13. פנטסטי!!!

הוספת תגובה

עליך להכנס בשם משתמש וסיסמה כדי להוסיף תגובה.