צלחת מלאה / חנה ליבנה  

את מביטה בה איך היא מעמיסה על הצלחת שלה פשטידות, סלטים, בלינצ’ס, תפוחי אדמה, שלושה שיפודים ועל זה היא שופכת בתנועה עגולה טחינה. הצלחת מלאה, כמעט נשפכת מהצדדים והיא במבט מורעב ממלאה עוד ועוד. את שמה שתי כפיות מפשטידת הבצל בצלחת שלך ומביטה בה, שתתפוס, שתבין את הרמז אבל היא כמו תמיד מתעלמת וכאילו להכעיס שולחת יד לקערת החסה, דגה משם כמה עלי חסה רטובים ובולעת בעמידה כשהצלחת העמוסה בידה השניה מאיימת ליפול. את יושבת בפינה, מנסה לבלוע את שתי כפיות פשטידת הבצל הנהדרת שתרמת לארוע ולא יכולה להפסיק להביט בה. היא יושבת ברגליים פסוקות ממלאה את כיסא הקש הגדול ביותר וכולה בתוך הצלחת. בהבעה מרוכזת היא אוספת את הטחינה בפיתה ואוכלת בשיטתיות, קודם ממרכז הצלחת ואחר כך מהצדדים, את יודעת שהיא רואה שאת מביטה בה אבל את לא יכולה להפסיק, בשקט את מפנה אליה צעקה, תפסיקי! ת פ ס י ק י!! מביאים את העוגות. היא קמה ראשונה ומביטה בריכוז, כמו לפני החלטה חשובה, לא יכולה להתאפק ובאצבע מסירה שכבת שוקולד מעוגת שלוש השכבות המפורסמת של עירית, את מרגישה את הטעם בפה שלך וממהרת לקום. כבר מנות אחרונות? את ממלמלת ליד אוזנה, אני כבר כמעט מתפוצצת, מי יכול עכשיו לאכול מנות אחרונות? היא מביטה בך מזווית עינה, נדמה לך שהמבט מיואש אבל אולי הוא סתם אדיש וממלאה את הצלחת החדשה שלה בעוגת גבינה ותפוחים ושתי מנות מעוגת שלוש השכבות, את רוצה להקיא ונסה לשרותים, יושבת על האסלה ונושמת עמוקות. כשאת יוצאת את רואה אותה באותו מבט מרוכז אוכלת בשיטתיות נתח אחר נתח פרוסה אחר פרוסה מהמרכז לצדדים. את מחפשת בה שיירים ממשהו שהיה פעם ורואה רק פה לועס מעל לסנטר הכפול העולה ויורד על כל משמניו, את מביטה סביב מנחשת מה יאמרו אחר כך האנשים בבית ואלו הבעות תעלנה על פניהם. את מביטה בה בגניבה, היא גמרה לאכול ומביטה לצדדים, מנסה להתיישר בכסא ונוגעת אגב כך בשדיה הצעירים הפורצים מבעד לחולצה חסרת הצורה, את מביטה בחליפה החדשה שאת לובשת, ורואה שהיא מחייכת אליך. אמא, את נראית נהדר, היא לוחשת לך מעבר למרחק, הלחישה שלה פוגעת בך ומבול של דמעות עולה בעיניך, את רוצה לקחת אותה אליך כמו כשהיתה קטנה להושיב אותה על ברכיך, להריח אותה ולאהוב אותה, סתם כך לאהוב בתמימות, ילדה קטנה של אמא.

,

,

מעבר לפינה: אמילי יעקבי


תגיות: ,

17 תגובות »

  1. אוי, נשיות ושליטה ואוכל ואימהות-בנות, נושאים כל כך טעונים, וקטע שמתחיל בבטן ומזדכך בסוף לדמעות…

  2. חני יקרה, בהתחלה חשבתי שזה על ארוחת חג, ואז באה המכה בבטן. כמה כואב הכאב הזה, במיוחד.

  3. סיפור נהדר, חני, עד לסוף
    חשבתי שהבת היא המתבוננת באם.
    איזו תשוקה מתפרצת בנערה
    ההאבסה העצמית הזו מדברת אלי מאוד
    מאוד חזקים הפה המתנועע, המבט הרואה, המבקר, האילמות
    והפער הזה שנפער ביניהן.

  4. חנה, זה חזק ומצמרר ושובר לב. בכמה מילים יצרת עולם שלם של כאב ותאוות וחיים.

  5. חני המוכשרת כול כך לרגש תמיד. לא זכרתי את הסיפור כול כך מדוייק וחזק תודה!!

  6. חני, חני ברכות על הסיפור בגיליון הראשון של “זוטא”. סיפור “מכה בבטן”. מה שקראתי בין לבין לבין זה קצת סלידה מהבת הזו, משהו שמישהו פעם אמר לי שלא תמיד ממשיכים לאהוב את הילדים הבוגרים כמו כשהיו קטנים. ואז כשהיא שלחה את המחמאה, כל רגשי האשם זלגו מהעיניים…יפה, יפה.

  7. סיפור מרגש ,חני, וכתוב נפלא בסצנה אחת מרוכזת שיקפת מערכת יחסים בין אם לבת שיש בה בושה כאב ויותר מכל חמלה ואהבה. כל כך יפה ובכשרון רב תארת את הרעב הבלתי נדלה של הבת שהוא מחוץ לשליטתה של האם, היא אינה אותה תינוקת קטנה שהיתה פעם . אבל געגועיה אליה לעולם לא יפסקו.אהבתי את הקצרצר חני

  8. חני, אלוהים יודע אם את קוראת את זה – אבל למען השם, לימדת אותי כתיבה יוצרת בכיתה ג’. :)
    אדיר לקרוא אותך.

  9. חני
    סיפור סולף, אובססיבי
    הכתב קטן וצפוף, בקושי יכלתי לקרוא אך אולי זה העניין
    הייתי שמחה אם היית מעלה אותו גם בבננות:)

  10. התכוונתי- סיפור סוחף…

  11. סיפור רגיש להפליא. כותרת מעולה.

  12. האם הכותבת היא מספרת הסיפורים חנה ליבנה או ד”ר חני לבנת מרצה לחינוך?
    או האם היא אחת מהן בכלל?

  13. הכותבת היא סופרת ילדים ונוער וגם כותבת למבוגרים{ספורים קצרים ומחזות}

  14. מזכיר לי במשהו את ההתנהגות עצמי בכיבוד המוגש ב’שֵׁרות עצמי’, במיוחד עם הצלחות קטנות…

  15. נשמטה מילת היחס “של” בתגובה שלי.

  16. מדהים כמה אוכל אפשר לדחוס בטקסט בגודל של צלחת. חשבתי כל הזמן שהדוברת מדברת על עצמה. אולי, בעצם, שהרי בתה לעולם תהיה איבר מגופה.

  17. מרגש מאוד,אמפתי וחם ונוגע ללב.

הוספת תגובה

עליך להכנס בשם משתמש וסיסמה כדי להוסיף תגובה.