המשורר / רז סופר  

אַתָּה חוֹפֵר בְּאֵר בְּלֵב הָעִיר וְיוֹדֵעַ
כִּי הִיא תָּמִיד תִּהְיֶה יְבֵשָׁה.
כּוֹאֵב לְךָ מִתַּחַת לַצִּפָּרְנַיִם, הַבֶּטוֹן חוֹדֵר לְךָ לַבָּשָׂר.
אַתָּה אוֹמֵר -
הַשֶּׁמֶש רְחוֹקָה מִדַּי, תְּנוּ לִי רַק מִלָּה לְהִתְקָרֵב
מִשְׁפָּט לְהַרְכִּיב.

הַמִּלָּה אוֹטוֹבּוּס עוֹבֶרֶת בְּרַעַשׁ נוֹרָא, פַּטִּישׁ מִתְחַבֵּר לַאֲוִיר
הֲבָרָה מִתְפַּרֶקֶת מֵהֲבָרָה
אָבִיךָ עוֹבֵר מֵעָלֶיךָ, מַבִּיט פְּנִימָה
מוֹסִיף צְרוֹר מִלִּים
וְהוֹלֵךְ.
זֶה נִשְׁמַע מֻכָּר, אַךְ אֵינְךָ יוֹדֵע דָּבָר
מִלְבַד הַצְּלִיל שֶׁל עַנְפֵי הַצַּפְצָפָה בְּרוּחַ הַסְּתָיו הַקְּרִירָה.

לְאַט לְאַט הֵם יַעֲלוּ אֶת הַדְּלִי,
אֶת הַמַּיִם הַחֲרִיפִים שֶׁלְךָ
וְיַחְשְׁבוּ שֶׁאוּלַי זֶה חָלָב
בְּשֶׁל הַלֹּבֶן הֶחָלָק שֶׁל הַדַּף הַנּוֹתַר.

,

מעבר לפינה: תיקון / רוחה שפירא

תגיות: , , ,

14 תגובות »

  1. יפהפה :)

  2. אהבתי מאוד

  3. יפה בעיניי החיבור בין הבאר שהמשורר חופר כדי להרוות את צמאונו לבין כריית הקבר שרק שם באמת ירווה צמאונו. נדמה לי שיש ה’ הידיעה מיותרת בשורה:”לְאַט לְאַט הֵם יַעֲלוּ אֶת הַדְּלִי הַמַּיִם הַחֲרִיפִים שֶׁלְךָ” כי אחרת הרי חסר פסיק אחרי הדלי. לא ככה?

  4. השיר אכן נהדר ולש את דימוי הכתיבה באופן פלסטי להפליא.
    יכול להיות מאד ש”ה” הידיעה מיותרת- רונן, אני מציעה שתבדוק את זה. יתכן שרז עצמו התבלבל..

  5. דיאלוג מעניין עם חזי לסקלי !

  6. אוהבת את התיאור .

  7. תודה על התגובות, תמיד נעים לקחת חלק בהמפעל המצוין של זוטא, ההצעות לתיקון נשקלות כעת. אהבתי את התגובה של ענבל “לש את דימוי הכתיבה באופן פלסטי להפליא”.
    אגב אתם מוזמנים לאתר השירה שלי http://israblog.nana10.co.il/blogread.asp?blog=425335. למטיבי לכת ישנם כמה אצרות מעברי הקצר.רז

  8. גם לי יש את ההרגשה הזו בקשר לעיר, בעיקר העניין עם הבטון מתחת לציפורניים… אבל בסוף יצא שיר אורבני מקסים. תודה.
    תמר

  9. לבקשת המשורר, נעשה שינוי קטן בטקסט, שפותר (נדמה לי) את הבעיות התחביריות שהעלו איתי וענבל. תודה!

  10. עד הבית האחרון של השיר, אתה – המשורר, שוחה בבאר הבטון היבשה.
    החיבורים בין חומרי הכתיבה של השיר; מילה, משפט, צרור מילים, עם מלאכת הכתיבה על שלל דימויי הטבע והסביבה, יוצרים תמונה חזקה וסוחפת.
    בסיום, “ויחשבו שאולי זה חלב…”יש פנייה אל היסוד הראשוני של החיים (חלב אם, נתינה וקבלה), הנקטעת בחיבור הפשטני, לדעתי, עם לובן הדף שנותר. שיר יפה!

  11. התענגתי.
    ארס פואטיקה במיטבה.
    אני לא יודעת להסביר, אבל להרגשתי המשפט הראשון בבית השני הוא עמוד התווך כל כך מוחשי ומעורר הזדהות בתהליך היצירה.

  12. יפה. ממצה תהליך, אפילו פרויד נותן הצצה :)

  13. מחווה יפה מאד!
    נהניתי לקרוא

  14. משהו רענן בשיר הזה על חומרי הכתיבה הבאים מהידוע וגם מהנסתר מידיעת הכותב. מאוד יפה שהמלים הופכות לפעמים לדבר עצמו – ”הַמִּלָּה אוֹטוֹבּוּס..” וגם להפך כמובן, הדבר הופך למילה.
    אהבתי את האב המעופף עם צרור המילים כמו צרור פרחים.

הוספת תגובה

עליך להכנס בשם משתמש וסיסמה כדי להוסיף תגובה.