דיוקן / זיוה גל  

לֹא מִיָּד,
רַק כְּשֶׁאֲחַיֵּך בְּפֶה רָחָב
תַּבְחִין שֶׁאֵינִי סִימֶטְרִית.
חֲצִי פָּנִים חֲרֻשֵּׁי קְמָטִים
עַד הַצַּוָּאר,
וּכְמוֹ בַּחֲתָך גֵּיאוֹלוֹגִי
הֵם מִתְלַוִּים לַחֵצִי הַשֵּׁנִי
כְּשֶׁאֲנִי צוֹעֶדֶת בִּרְחוֹבוֹת הָעִיר,
וְכָל הָעִיר צוֹעֶדֶת אִתִּי
מִתְבּוֹנֶנֶת לֶמֶחֱצָה בִּכְלֵי חַרְסִינָה
נוֹצְצִים בַּחֲלוֹנוֹת הָרַאֲוָה,
מַבִּיטָה בָּהֶם מַבִּיטִים בִּי עַתִּיקִים לֶמֶחֱצָה
בְּאִפּוּר פּוֹרְצֶלָן, נֶהֱנִים מִן הַנּוֹף.

,

מעבר לפינה: פיגומים / לבנה מושון

תגיות: , ,

20 תגובות »

  1. מקסים.
    יופי של תיאור. מחשבות על זקנה, התבגרות נשים, איפור…מדבר לכל אחת
    תודה!

  2. אהבתי

  3. בלשון חדה כתער ורגישה כמגע המשי היטבת לצייר את השְנִיּוּת הזו, המעצבת אותנו ואת סביבתנו , אשר נשזרת תדיר בכל תחומי חיינו. אהבתי את הבחירה בכלי חרסינה, דווקא, משום שבאמצעות עימות הפנים האוצרות בחובן מבע, רגש וחיוניות, עם החרסינה – החומר הדומם, ובאמצעות האנשתה – ניתצת את הקונוטציה השגורה המיוחסת לצירוף “פני חרסינה”.
    זאת ועוד, עוצמתה של כתיבתך הציורית ניכרה היטב ב”תמונת” ההתרחשות, שצפה ועלתה לנגד עיניי למקרא השיר.
    תבורכי!
    דפנה

  4. אכן, נוף מרגש. שיר יפה וסוחף

  5. זיוה יקרה,
    הצעד הזהיר, הפותח את השיר, מורה כי לא מיד מתגלים הסדקים
    בחתך הזה העובר אותנו, החוצה אותנו לאמביוולנטיות תמידית
    בין פנים חוץ, אני אתם. מחוייבות סדוקה מול אמונה אדוקה
    בכבלים החברתיים העתיקים ביותר,
    ולא כל הנוצץ זהב,גם לא בזחיחות הדעת.
    אפילו לא בחלונות הראווה מזמינים.
    אנלוגיה למעמד גבוה.
    ביקורת נוקבת וסוחפת בניפוץ כלים חד.
    כניגוד לחרסינה העדינה.

    תודה.

  6. שיר מצוין.
    אהבתי את ההתגלגלות מהפרטי אל הצוותא: “כְּשֶׁאֲנִי צוֹעֶדֶת בִּרְחוֹבוֹת הָעִיר,/ וְכָל הָעִיר צוֹעֶדֶת אִתִּי” ואח”כ ביחד, הדוברת כמו גם העיר, “מִתְבּוֹנֶנֶת לֶמֶחֱצָה בִּכְלֵי חַרְסִינָה…”

  7. זה מה שקורה,כאשר אתה מגיב כמספר 7.הרי כבר אמרו את הכל לפניך..
    ובכל זאת,חוות דעת..
    בשתי מילים : התבוננות מעמיקה,ובמילה אחת : חזזזזק !!
    ורק הארה קטנה:
    אם יורשה לי..משהו קטנצ’יק בעריכה,להידוק השיר…לדעתי,אפשר לוותר על 2 המילים הראשונות,כי השיר יציב ועומד בלעדיהן.
    ליתר בטחון,החלטתי לקרוא את השיר פעמיים בקול רם,ואכן,זה רק חיזק את דעתי.
    אבל זה נתון לשיקולך.
    זיוה, את יוצרת מקורית, עם “קול” ייחודי.
    עזרא לוי.

  8. יש משהו מעורר אימה בדיוקן הזו, החצוי כך בצורה אכזרית. החיוך הזה, בפה הרחב, נקרא כמו פצע פעור.
    תודה
    תמר

  9. “חֲצִי פָּנִים חֲרֻשֵּׁי קְמָטִים
    עַד הַצַּוָּאר,
    וּכְמוֹ בַּחֲתָך גֵּיאוֹלוֹגִי
    הֵם מִתְלַוִּים לַחֲצִי הַשֵּׁנִי”
    אהבתי מאוד את השורות הללו.כי יש בהן חשיפה ואומץ בחשיפה,וגם את השורות”כְּשֶׁאֲנִי צוֹעֶדֶת בִּרְחוֹבוֹת הָעִיר,
    וְכָל הָעִיר צוֹעֶדֶת אִתִּי”.
    שיר אמיץ, עם דימויים חזקים,שעוברים חזק אל הקורא.

  10. נהדר

  11. בשורה 7 צריך לנקד: הם מתלווים לָחֵצִי השני, שכן חֲצִי זה בנסמך (מה שנכון בשורה 4).
    בשורה 2 מן הסוף צ”ל עַתִּיקִים.
    הנ”ל הערות לעניין הצורני של השיר.
    ניכר כי הכותבת נהנית מן הנוף, בדומה לכלי החרסינה שבחלון הראווה הניבטים לרחוב העובר מולם בתנועה החולפת של “כל העיר”.

  12. לאסי: תודה על תיקוני הניקוד; עם זאת, אאל”ט צ”ל לַחֶצי (עם פתח ולא קמץ) לפי הוראות הניקוד לה’ הידיעה. תיקנו את השיר בהתאם.

    המערכת

  13. כבר אמרו כאן הכל לפני… השיר נפלא, משאיר בך מחשבות רבות על הזמן ההולך וחולף לנו ולא עוצר לרגע. אהבתי!

  14. אסי נעים מאוד
    ותודה ששמת לב לניקוד.

    בקשר למונחים בהמשך דבריך
    יש להבדיל בין מציאות למציאות שירית:

    בשירה-
    משורר / דובר – מושגים שונים

    כנ”ל בפרוזה-
    סופר / מספר – מושגים שונים

    בברכה
    זיוה גל

  15. אורי אחי היקר
    מקרב לב תודה

    איציק תודה רבה

    מיכל יקרה
    תודה על המשוב ועל דברייך
    הנאים ובהצלחה
    עם הספר

    תמר מעניינת קריאתך
    תודה לך

    עזרא ידיד יקר
    תודות רבות
    ריגשת

    עמית תודה מקרב לב
    ועל ראייתך המחודדת
    תודה במיוחד:)

    קרין יקרה,
    עומק קריאתך הסבה לי נחת
    המון תודה!

    יקיר יקר
    תודות רבות

    דפנה חברה יקרה,
    קריאתך לעומק ולרוחב
    מרגשת מאוד
    תודה!

    מיקי ואפרת
    ברכה ותודות:)

    תודה לכל אחד מכם
    על שפיניתם מזמנכם וקראתם
    זה לא מובן מאליו
    והרבה תודה גם למערכת ‘זוטא’
    כמובן.

    שלכם בהערכה

    זיוה

  16. כבר כתבו הכל לפני, כולל את המשפט הזה.
    דפנה נסחה היטב את מה שרציתי להגיד.
    לכן רק אוסיף, אהבתי.

  17. נפלא

    מאפשר גם מבט אחר, כשעושים את הדרך ‘חזרה’..

    פורצלן נהדר.

  18. רחל ומירי נעים להכיר-
    נעמתן.

    תודה מקרב לב לקריאתכן:)

    שב”ש

    זיוה

  19. זיוה,
    ממש ברגע האחרון ואחרי הקריאות הנהדרות של כולם… לא נותר עוד הרבה להוסיף.

    ריגשת עד מאוד כתמיד בכתיבתך המדויקת.

    פנים אל מול חוץ,
    פגיעות מול פסאדה,
    אמת מול זיוף.

    וכמה שאנו משקיעים במירוק החרסינה שלנו…
    וכמה שהיא שברירית אחרי הכל…

    באהבה

  20. ניצן יקרה,

    “פנים אל מול חוץ,
    פגיעות מול פסאדה,
    אמת מול זיוף.

    וכמה שאנו משקיעים במירוק החרסינה שלנו…
    וכמה שהיא שברירית אחרי הכל…”

    תודה מקרב לב
    על עיני הרנטגן שלך…
    :)

הוספת תגובה

עליך להכנס בשם משתמש וסיסמה כדי להוסיף תגובה.